בדף ב: רשי ד''ה משהעני שאין לו נר לסעודתו - ע''כ אוכל מוקדם. ולקמן כ' בגמרא שהעני מאוחר מכהן שהוא בזמן צאת הכוכבים ואז כבר חושך, וזה סותר למש''כ רש''י שהעני אוכל כשעדיין יש אור יום.
ואם תאמר שרש''י סובר כשי' הגאונים והגר''א שהצאת הוא ג' חלקי מיל אחר תחלת השקיעה זה צ''ע שרש''י בעמוד א' בהשמטות הרש''י כ' ד''ה והאי וטהר טהר יומא. והכי אמר קרא לכשתשקע חמה ויפנה היום וטהר מן תוך חללו של עולם ששקעה לגמרי דהיינו צאת הכוכבים לפי שזמן שקיעת אורה מהלך חמשה מילין כדאמרינן בפסחיס (צג:) ואחר יאכל מן הקדשים. עכ''ל. משמע דס''ל שהצאת הוא אחר מהלך חמשה מילין. וגם הראשונים הו''ל להביא שי' רש''י אם היה סובר כשי' הגאונים.
והשמטות רש''י הללו הוא מוסמך ונשמט מהדפוסים הראשונים אבל הוא נמצא בכל הכתבי ידות, עי' בהקדמת עוז והדר על מסכת ברכות.
אני מתקשה בזה כבר הרבה זמן אשמח מאד על תשובתכם.
יישר כחכם,
משה
ניו יורק
שלום וברכה.
כבר העיר מזה באגרות משה או"ח כד., וגם הביא מהירושלמי שעדיין יש אור גדול לאחר צאת הכוכבים. וצ"ל שגם לשיטת ר"ת עדיין יש אור בחוץ (עכ"פ בחו"ל. אך קשה שהגמרא מיירי באופק א"י או בבל, אך זה בין כך קשה לר"ת שהחוש מעיד שכבר יוצאים כוכבים מקודם, וכמו שהקשה הגר"א.)
עוד י"ל בדעת רש"י, שדבריו שהעני מקדים אינם אלא לפי הסלקא-דעתין שאכילת העני אינה מאוחרת מצאה"כ, ואפשר עוד קודם לכן, אבל לפי המסקנא יתכן שהעני סועד לאחר העשיר, מפני שגומר מלאכתו רק בצאה"כ, כמבואר בב"מ פג: וברש"י ותוס', ורק אז מתחיל להיכנס העירה, וגם קורא ומתפלל קודם אכילתו (כמוש"כ התוס' - וערש"י שבת כד: ד"ה משום) ורק אז נכנס לסעוד, אבל העשיר מתפנה מעסקיו מוקדם, וגם הוא מפונק יותר ומקדים אכילתו. או אף אם נאמר שהעני סועד קודם העשיר, מפני שאין לו מה להכין כמוהו, מ"מ זהו לאחר צאה"כ למסקנא.
יוסף בן ארזה