בדף ב: רשי ד''ה משהעני שאין לו נר לסעודתו - ע''כ אוכל מוקדם. ולקמן כ' בגמרא שהעני מאוחר מכהן שהוא בזמן צאת הכוכבים ואז כבר חושך, וזה סותר למש''כ רש''י שהעני אוכל כשעדיין יש אור יום.

ואם תאמר שרש''י סובר כשי' הגאונים והגר''א שהצאת הוא ג' חלקי מיל אחר תחלת השקיעה זה צ''ע שרש''י בעמוד א' בהשמטות הרש''י כ' ד''ה והאי וטהר טהר יומא. והכי אמר קרא לכשתשקע חמה ויפנה היום וטהר מן תוך חללו של עולם ששקעה לגמרי דהיינו צאת הכוכבים לפי שזמן שקיעת אורה מהלך חמשה מילין כדאמרינן בפסחיס (צג:) ואחר יאכל מן הקדשים. עכ''ל. משמע דס''ל שהצאת הוא אחר מהלך חמשה מילין. וגם הראשונים הו''ל להביא שי' רש''י אם היה סובר כשי' הגאונים.

והשמטות רש''י הללו הוא מוסמך ונשמט מהדפוסים הראשונים אבל הוא נמצא בכל הכתבי ידות, עי' בהקדמת עוז והדר על מסכת ברכות.

אני מתקשה בזה כבר הרבה זמן אשמח מאד על תשובתכם.

יישר כחכם,

Moshe, New York