-------------------------------------------------

[1] ס"ל לתוס' דכמו דאמרינן להלן שר"א ס"ל שאין בע"ח קונה משכון אם משכנו בשעת הלואה [והיינו שבאופן זה לית ליה את ר' יצחק], כך גם סברנו בהו"א, דלא יתכן שבתחילה יהיה פשוט לנו שר"א מודה בדשוי ואח"כ יהיה פשוט שהוא חולק גם בזה, ולכך ס"ל לתוס' שנחלקו גם בזה וגם בזה. אמנם בשטר מודה ר"א שהפסיד כיון שאורחא דמילתא שאם יש מלוה בשטר שאינו לוקח משכון בשעת הלואה, ובמשכון שלא בשעת הלואתו מודה ר"א שהוא לגוביינא והפסיד.

[2] והגם שאמר ר"א שאם אבד המשכון ישבע ויטול, תירצה הגמ' דר"א ור"ע מיירי במלוה צריך למשכון, והיינו שהוא משתמש בו ופוחת לו מדמי החוב, דר"א ס"ל שלא חשוב כעושה מצוה וא"כ הוא רק שומר חינם גם אליבא דרב יוסף ולכך נשבע שאבד ונוטל, ור"ע ס"ל שכן חשוב עושה מצוה והוי שומר שכר, אולם בעלמא במשכון שלא משתמש בו ס"ל לרב יוסף שלכו"ע הוי ש"ש.

[3] ס"ל לרש"י דמילתא דרבה ודאי תלויה במחלוקת תנאים, שרבה שאמר ששומר אבידה ומשכון הוי שומר חינם הוא רק אליבא דר"א, אבל לר"ע שסובר שאבד המשכון אבדו מעותיו, איה"נ שמודה רבה שהוי שומר שכר.

[4] ותוס' חולקים על רש"י וס"ל שגם רבה יכול לפרש שלכו"ע הוי שומר אבידה ומשכון שומר חינם, ומה שמפסידו ר"ע אם אבד המשכון הוא משום שס"ל כשמואל שקיבל על עצמו את המשכון על פרעון חובו. אמנם ביארו תוס' שאם היה מהשכון שוה יותר מהחוב ואבד אין מפסיד אלא את החוב ואין צריך לשלם את יתרת שווי המשכון כי הוא רק שומר חינם, והמשנה שאמרה סלע הלויתני עליו שתים היה שוה שחייב [אם מודה בזה], מיירי שאבד בפשיעה שגם שומר חינם חייב על זה.