-------------------------------------------------

[1] ומה דפרכינן לרב יוסף דכל העומד להגזז כגזוז דמי [ואיך רצה להגבות חוב מתמרים דעל בודיא], הוא משום שהלכה כר' מאיר.

[2] דאע"ג כשאמר בית זה ידיעה טענתיה, מ"מ ס"ל לרבא שאין נשבעים אלא עד שיטענו בדבר שבמדה ובמשקל ובמנין ויודה לו בדבר שבמדה ובמשקל ובמנין. וביארו תוס' ד"ה אלא כשטוען לו בית זה מלא והשני מודה לו בחסר לא ידוע מה ביניהם, כי גם כשחסר מעט עדיין נקרא מלא. ועוד פירשו שצריך שיזכיר לו מדה גם בהודאתו.

[3] רש"י גורס: מתניתין [הסוברת שלא הפסיד] בדפריש [שפירש המלוה שאם יאבד המשכון לא יפסיד], ושמואל בדלא פריש אלא בסתם, וא"כ ס"ל לרש"י שאם קיבל המשכון בשתיקה יפסיד, ועל זה חולקים ר"ח ור"ת וס"ל שלא נראה שבסתם יפסיד, ולכך גורסים איפכא, וכדלקמן.

[4] וגירסתם: מתניתין בדלא פריש [ולכך לא מפסיד], ושמואל בדפריש [היינו שפירש שאם יאבד המשכון יפסיד כל חובו], ולפי"ז בסתם לא הפסיד.

[5] ולקמן בסוגיא ביררה הגמ' האם מיירי במשכון ששוה כנגד כל החוב או לא.

[6] ס"ל שאין המשכון בא לפרעון אלא לזכרון דברים על ההלואה, דהא לא היה עליה שטר, ולכך ישבע שאבד המשכון - ויטול את חובו. אולם אם נעשה שטר על ההלואה, ע"כ שהמשכון אתא לגוביינא, דלזכרון דברים יש כבר את השטר, ולכך לכו"ע אבד המשכון - אבדו מעותיו.