שבועות דף מ"ה ע"א
אמר לחנוני תן לי בדינר פירות וכו', ועתה נחלקו ביניהם כדלהלן, מה הדין?
| בתבע התובע את דינרו | בתבע בעה"ב את הפירות | |
| לתנא קמא | ישבע בעה"ב | ישבע חנוני |
| לרבי יהודה | בעה"ב פטור [1] | ישבע חנוני |
מתי צריכים יתומים להשבע לשלוש השבועות דלהלן?
| להשבע שלא פקדנו אבא, ולא אמר לנו אבא |
להשבע שלא מצאנו שובר | |
| יתומים שנלודו קודם מיתת האב | נשבעים | נשבעים |
| יתום שנולד אחר מיתת האב | אינו נשבע | לת"ק: אינו נשבע [2] לר' יוחנן בן ברוקה: נשבע |
שבועות דף מ"ה ע"ב
בעה"ב ושכיר שנחלקו ביניהם כמה קצץ לו, או אם נתן לו שכרו, מה הדין?
| נחלקו כמה קצץ | נחלקו אם נתן לו שכרו | |
| בתוך זמנו | המוציא מחבירו עליו הראיה [3] | שכיר נשבע ונוטל |
| לאחר זמנו | המוציא מחבירו עליו הראיה | המוציא מחבירו עליו הראיה |
שכיר שטען שלא פרעו בעה"ב באיזה אופנים אמרינן שנשבע ונוטל?
| כשהיו עדים ששכרו | כשלא היו עדים ששכרו | |
| לרב ושמואל ולר' יוחנן | נשבע ונוטל | אינו נשבע ונוטל |
| לרב ששת | נשבע ונוטל | נשבע ונוטל |
-------------------------------------------------
[1] הנה רש"י מפרש שר' יהודה חולק על הרישא, שהצריך ת"ק את בעה"ב להשבע שנתן את דינרו על הפירות, ואתא ר"י ואמר שאין צריך כיון שחזקה שאין דרך חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן פירות קודם שיקבל את דינרו.
[2] עי' בתפארת ישראל על המשניות אות נ' שביאר משנה זו, וכתב: דלהשבע שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא - זה פשיטא שלא שייך שישבע - כי לא נולד עדיין, ומה שנשאר הוא להשבע שלא מצא שובר ששטר פלוני פרוע, ובזה נחלקו, דת"ק סובר דכיון שלא ראה האב עדיין את לידת בן זה ומסופק אם יוולד, לכך הוא קורע את השטר חוב ולא סומך על שובר כיון שלא יודע מי יורשו, ור' יוחנן בן ברוקה כן מחייב להשבע שבועה זו.
[3] וביארו תוס' [בע"א ד"ה קציצה] שהגם שעל השכיר להביא ראיה, מ"מ אם לא יביא ראיה לא הפסיד לגמרי, אלא צריך בעה"ב להשבע ואז יפסיד האומן, וכמבואר לקמן בדף מ"ו רע"א.