[1] בהו"א סברה הגמ' שטעמו של רב דלא צריך שתשלש בדילוג אלא מספיק פעמיים, ומשום דס"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה. ולמסקנא למדה הגמ' שטעמו של רב משום שגם ט"ו ממנינא, כלומר שלא מונים את הדילוגים אלא את הראיות, וכיון שהיו ראיות אלו בימים קבועים בחדש אפשר למנות אותם לשלשה - וכרשב"ג. אולם אם היו בהפלגות, כגון שראתה היום ולסוף עשרים יום, ושוב לסוף עשרים ואחד יום מהראיה השניה, לכו"ע לא קבעה בג' ראיות אלו, דאין כאן הוכחה לדילוגים ג' פעמים. ורק כשהוא תלוי בימי החדש ט"ו ט"ז י"ז אז ס"ל לרב שקבעה.

[2] ס"ל לשמואל שצריכה לשלש בדילוג, ואם ראתה ג' פעמים נמצא שעשתה ביניהם רק ב' דילוגים, ולכן צריכה לראות גם פעם ד' ליום י"ח כדי שתקבע וסת.

[3] פי', אם עומדת רואה וכשיושבת אינה רואה, או כשהיא ע"ג קרקע לא רואה וכשהיא ע"ג כרים וסתות אינה רואה, שמזה שפעמים רואה ופעמים לא ש"מ שלא חייתה המכה. אולם אם תמיד רואה יש לתלות שמא חייתה המכה (ע' תוד"ה על), ואם תמיד לא רואה ש"מ שחייתה המכה, והדין בשניהם שאם רואה עכשיו יש לחוש לדם נדה.

[4] אכן אם לא בעל אלא אחר ד' לילות, חיישינן שמא כן ראתה מעט דם בתולים בבעילה הראשונה, ועכשיו שרואה שוב הוא דם נדה.

[5] פי', כגון שבעלה פעם ראשונה וראתה דם (דלכו"ע הוא דם בתולים) ובעלה פעם שניה ולא מצא דם, ובעל פעם שלישית ומצא דם, והנידון הוא האם חשובה רואה מחמת תשמיש או לא.

[6] ביארו התוס', דהגם דס"ל לר' אסי כאן דלא אמרינן "דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוי אתי" - אלא אמרינן שהוא דם בתולים, וא"כ לפ"ז גם כאן לכאורה היה לנו לדון בבעילה השלישית בדם בתולים אפי' שפסקה בפעם השניה, כי לא אמרינן את הכלל הנ"ל. מ"מ ביארו תוס' שמודה בזה רב אסי, דדוקא כאן שלא ראתה כלל בפעם הראשונה, אני תולה שבעל באופן שלא מוציא דם, אולם אם בפעם הראשונה כבר יצא דם בתולים, אם היה נשאר ממנו עוד - לא היה לו לפסוק מלצאת בביאה שניה ולבוא רק בשלישית, ומזה שפסק בשניה ש"מ שעתה היא רואה דם נדה מחמת תשמיש.