[1] הנה מעשה זה אי אפשר להעמידו בימי קטנות, דממ"נ בין ראתה קודם ובין לא, נותנים לה עד שתחיה המכה. וכן אי אפשר להעמידו בימי נערות, הגם שהדין אמת שנותנים לה ד' לילות אם לא ראתה קודם, מ"מ אין בימי נערות שנה שלמה. וכן אי אפשר להעמידו באופן שנתן לה ב' בעילות בחצי שנה בימי קטנות ועוד ב' בעילות בחצי שנה שבימי נערות, דהדין הוא שכל בעילות שנבעלה בימי קטנותה חשובות כבעילה אחת, וא"כ לא עלו לה ב' בעילות בימי קטנות.

[2] הנה בפשטות מלשון המעשה משמע שהיא נבעלה כל ג' חדשים פעם אחת [אכן אינו מדויק כי לפ"ז יש ה' ראיות: עכשיו, ושניה לסוף ג', ושלישית לסוף ו', ורביעית לסוף ט', וחמישית לסוף י"ב, וא"כ על כרחך שאחת מהראיות היתה בהפרש של ו' חדשים. - תוד"ה אלא], וכל הבעילות של הקטנות נחשבות כאחד, ובנערותה שהוא זמן של חצי שנה בעל ב' בעילות. ובבגרותה היתה הבעילה הרביעית. וא"כ קשה על רב, דלרב הדין שבוגרת בעלמא שלא ראתה בבית אביה נותנים לה רק לילה אחת, וכאן היה מן הדין שאפי' לילה אחת לא ניתן לה (רק בעילת מצוה), דהא כמו שמצינו שכל הבעילות בקטנות חשובות לפחות כלילה אחת, כך כל הבעילות בנערות כלפי הבגרות יש לחושבם לפחות כלילה אחד, וא"כ איך נתן לה רבי את הלילה הרביעי בבגרות. אלא מוכח דלא כרב, ושנותנים לבוגרת יותר מלילה אחת, ולכן כאן נשאר לתת לה לילה אחד בבגרותה.

[3] והיו באופן זה, שבחצי שנה הראשונה שבקטנותה נבעלה רק פעם אחת, ובחצי שנה של נערותה נבעלה כל ב' חדשים, וא"כ נמצא שיש לה ג' בעילות בנערותה, ובסך הכל הם ד' בעילות בשנה שלימה וזה המעשה דרבי.

[4] כגון אחר ד' לילות לקטנה עד שתחיה המכה, או אחר לילה אחד עד ד' לילות להגיע זמנה ולא ראתה, או אחר בעילת מצוה עד כל הלילה להגיע זמנה וראתה.

[5] הנה תוס' חולקים על רש"י, הסובר בדעת חכמים שאפי' אם נשתנו מראי דמיה ג"כ תולה. וס"ל לתוס' שודאי לכו"ע אית להו מה שאמר לעיל (דף יא.) דאם נשתנו מראה דמים שלה טמאה, ורק כאן מיירי בלא נשתנה, אלא מיירי שהיו מראותיה מתחילה דומים לדם נדה, ונתחדש שאליבא דחכמים בכל אופן תולין בדם בתולים. אבל אם נשתנה אצלה עצמה בין מראה למראה - טמאה. ועוד כתבו תוס' בריש דבריהם, דלכו"ע צריכה לבדוק אפי' בזמן הד' לילות, בימים עצמן אם נשתנה מראה דמיה, שאז היא טמאה, ורק בלילות עצמן לא הצריכו לה לבדוק.