נדה דף נח. א

אשה שבדקה את המקומות דלהלן וישבה עליהם אליבא דשמואל מה דינה?

בדקה קרקע עולם וישבה עליה בדקה גלימא וישבה עליה
לרב ירמיה מדיפתי טמאה מדרבנן [1]
לרב אשי [2] טהורה אפי' מדרבנן טמאה מדרבנן

לאה שבדקה חלוקה והשאילתו לחברתה רחל, ונמצא בו כתם מה הדין?

לאה המשאלת רחל השואלת
לענין כיבוס ----- פטורה מלכבס [3]
לענין טהרה טהורה לרב ששת: טמאה

נדה דף נח: א

עד כמה תולה אשה כתמיה במאכולת או בפשפש באופנים דלהלן? [תוד"ה וכדבריו].

לא הרגה הרגה
לתנא דמתניתין - רשב"ג לא תולים - ואפי' כחרדל טמאה רש"י ורא"ש [4]: תולה במאכולת עד כגריס של פול
לתוס': כפי מה שנתעסקה
לר' חנינא בן אנטיגנוס תולה במאכולת עד כגריס של פול
לחכמים תולה בפשפש עד כתורמוס

לר' חנינא ב"א שאמר כגריס, האם עד ועד בכלל או לא?

פחות מכגריס כגריס כגריס ועוד
לרב הונא תולה אינה תולה - עד ולא עד בכלל אינה תולה
לרב חסדא ור' אבהו תולה תולה - עד ועד בכלל אינה תולה
-------------------------------------------------

[1] פירש"י הטעם, ד"דלמא ארגשה ולאו אדעתא". ודייקו תוס' (בד"ה מודה), דלפ"ז אם מוחזק לה בודאות שלא הרגישה תהיה טהורה. וחלקו תוס' עליו, וס"ל, שכל שראתה דם נדות אפי' ודאי לא הרגישה טמאה לכו"ע מדרבנן. (ולרב אשי יש עוד תנאי בזה, שגם תראה במקום המקבל טומאה, דאל"כ טהורה אפי' מדרבנן).

[2] רב אשי מחדש ששמואל ס"ל כר' נחמיה שאמר שכל דבר שאינו מקבל טומאה אנו מקבל כתמים, דכיון שהדבר שהכתם בו טהור - גם על האשה לא גזרו טומאה (תוד"ה כרבי).

[3] דיכולה לטעון ללאה שאין היא נאמנת לה שהיא כבסה אותו טוב. והגם דאמרינן בכתובות (דף עו:) דכל שנולד הספק ברשותו עליו להביא הראיה, וא"כ יש לרחל השואלת האחרונה לכבסו. תירצו התוס' (ד"ה ולענין), דשאלה לא חשיבא כל כך ברשותה. ועוד מה שאמרו שעליו להביא ראיה הוא כשרוצה להוציא מחבירו, אבל כשרוצים להוציא ממנו (כגון כאן לחייבה לכבסו), אינו צריך להביא ראיה לפטור את עצמו.

[4] ע' ברא"ש (סימן ו') שכתב בטעם הדבר, דלא פלוג רבנן, ואפי' נתעסקה ביותר מכגריס אינה תולה אלא בכגריס.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף