[ הדפסה/נייד ]         [הערות ]   Français | עברית | English

תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ

בראשית א:א הוא: "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱ-לֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ" = 2701 בגימטריה.

כמו שראינו, 2701 רומז ל-271 (הֵרָיוֹן). כי הפסוק הראשון כלל את הכל, כמו שמביא המדרש: "הַכֹּל נִבְרָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן" (רש"י על בראשית ב:ד, בראשית רבה יב:ד).

בראשית א:ב הוא: "וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם".

שימו לב שבראשית א:ב מתחיל ב- " וְהָאָ֗רֶץ" בדיוק כמו שהפסוק הראשון מסתיים^[4]. כי הפסוק השני הוא המשך ותיאור של שלב ה"הֵרָיוֹן" שבפסוק הראשון.

החצי הראשון של בראשית א:ב הוא: "וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם"
= 2177 בגימטריה = 18×271 (חי×הריון), מרמז שההריון חי ומתקדם.
 

מופע ראשון של 2177 בפאי
57736225994138912497	217752834791315155748572
	^ <-- 1,085 ספרה

1085 הוא ה"מספר כתר" של 85 (פה) ומוביל ל- 1+085=86 (א-להים), אל"ף רבתי (אל"ף גדולה = 1000) בראש, הכנה ל"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים".

הדיבור שייך ל"צלם א-להים", לנשמה, כפי שאונקלוס מתרגם: וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה" (בראשית ב:ז) – "והוה באדם לרוח ממללא (מְדַבֵּר)"..

החצי השני של בראשית א:ב הוא: "וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם" = 1369 = 37².

37² הוא "כוכב של כוכבים", פתית שלג עליון, כי 37 יכול להיות מגן דוד או משושה. 37 הוא גם המספר המרכזי המופיע לאורך כל בראשית א:א. המשמעות העמוקה ביותר, אך גם הפשוטה ביותר: זהו המרחב שהקב"ה בורא בהבלו האלוקי (הבל = 37), ולכן הוא בריבוע (כי העלאה בריבוע היא הוספת ממד).

נראה שזהו תחילת הדיבור של הקב"ה בפסוק הבא, שהוא שלב ה"לידה" של העולם . 37² היא גם הגימטריה של "חסד גבורה תפארת"^[1].

הפסוק השלישי, שהוא הדיבור הראשון: "וַיֹּ֥אמֶר אֱ-לֹהִ֖ים יְהִי־א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר..." ועד סוף מעשה הבריאה (פסוק ל"א), הוא כבר שלב ה"לידה" של העולם.

למי מדבר א-להים? על פי הקבלה זה "חכמה" שמדבר אל "בינה" (זוהר בראשית כא).

סיפור הבריאה

בואו נתבונן בסיפור הבריאה המדהים המסופר כאן בפאי. כפי שנאמר, הבריאה החלה מ"נקודה אמצעית" שהתרחבה לעיגול מושלם (עץ חיים א), ובסופו של דבר יצרה את העולם הגשמי. ברמה מסוימת פאי שימש כדי להביא את העיגול הזה (צמצום) באופן שלם ומושלם.
 

מופע ראשון של 2701 בפאי
40812848111745028410	270193852110555964462294
	^ <-- 165 ספרה

בראשית א:א	=	2701. מספר זה מופיע לראשונה במיקום 165, שהוא הגימטריה של "נקודה".
בראשית א:ג–לא	=	93852. מספר זה מופיע מיד אחרי 2701 בפאי (במקום 169=132) (נתגלה ע"י קלמן יוסף). כמו קודם, בראשית א:ג–לא הוא שלב ה"לידה" של העולם, בעוד שבראשית א:ב הוא תיאור של שלב "ההריון" של הפסוק הראשון וכלול בו[3].
לאחר 93852,רצף 5 הספרות הבא הוא:
		11055 = 165 × 67 (נקודה × בינה). זה רומז שההתפשטות/התפתחות של ה"נקודה" הייתה דרך "בינה". כפי שראינו בפרק "בית–בינה", הספירה של "בינה" מדמה לרחם. היא לוקחת את זרע ה"חכמה" ומפתחת אותו. "בינה" בגימטריה = 67.
אחרי 11055, רצף 5 הספרות הבא הוא:
		59644 = 2 × 26 × 31 × 37 כולם מספרים חשובים. א-ל י-הוה, ב', הבל ( הא-ל הכל יכול שברא "בראשית" בהבל פיו). זה שווה גם ל־26 × 62 × 37 = 1612 × 37 = (כתר ברית × הבל), רמז שלאחר הבריאה, ברית התורה היא שמקיימת את העולם: "אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי" (ירמיהו ל"ג:כ'). ל־59644 יש גם סכום אלפים = 703. אלה מספרים מדהימים — רצף של 19 ספרות כמו הגימטריה הקטנה, כלומר "זרע", של חכמה. שימו לב גם "בינה" (67) הוא הראשוני ה-19.

לסיכום: הפסוק הראשון הוא הכותרת של כל הבריאה. הוא חלל, צורה פחותה של מציאות המכילה בתוכה את כל המציאות שממנה ניתן לבנות, כמו שנקודה היא ראשית לכל צורה גיאומטרית או להגדרת מרחב וזמן. הפסוק הראשון הוא כמו הריון שבו הכל כבר נמצא שם אך עדיין לא קיבל צורות ולא תופס מקום, וכו', כך שזהו שלב הריון רוחני.

הפסוק השני מתאר נקודה זו ומסביר מה מתרחש, באומרו שמצב ראשוני זה מכיל בתוכו את הכל אך עדיין ללא צורה, "תהו ובהו" וכי חלק חשוב מאוד ממצב זה הוא שהכוחות שפועלים כדי להוציא את הבריאה אל הפועל, המכונים בשם "טבע" ושאותם קרא ה׳ בשם "א-להים", מרחפים על פני המים. המים הם התווך להריון זה, כמו שהתינוק נמצא במים. אך כאן מדובר בהריון רוחני. ואז מתרחש משהו – מפסוק שלישי ואילך התיאור משתנה מתנאי ההתחלה, ומתאר כיצד תנאים ראשוניים אלו התממשו באמצעות כוחות הטבע הפועלים באמצעות דברי א-להים כדי להביא את שלב ההריון לידי מציאות באמצעות 6 תקופות זמן נפרדות(ששת ימי בראשית).

כעת אנו מציינים ש"נקודה" (בגימטריה=165) היא מכפלת 15 × 11, כלומר "י״ה" (15) × "ו״ה" (11) = 165. בינה היא 67, והיא צריכה לעבוד על הנקודה כדי להכפיל אותה, להגדיל אותה, להביא ממנה את האור (אנרגיה), המרחב, הצורות וכו'.

אנו מוצאים את 2701 בספרה ה-165 של פאי. אנו מוצאים ששאר הפסוקים (בראשית א:ג–ל״א) בגימטריה 93852 ומופיעים מיד לאחר 2701 (ו 3–31 היא הרחבת פאי – מעניין). זה מדלג על הפסוק השני, מכיוון שהפסוק השני כבר כלול בראשון, והראשון מוליד את השאר.

כעת אנו מציינים שמה שמופיע אחרי 93852 בפאי הוא 11055, אני לא יודע איזה מילים יש להן את הגימטריה הזו.. אבל זה 165 × 67 וזה גם 737 × 15 = "י־ה" × "שאמר לעולמו די", מסתיים ביום השישי. ואכן, הפסוק הבא אומר "עצור" כי מגיע יום השבת. סכום האלפים של 11055 הוא 66 שהוא משולש של 11 = משולש של "ו-ה", יחידה חשובה ויסודית מאוד כפי שמתואר בפירוט בספר "גינת אגוז" (אורן עברון).

ועוד נציין כי המספר 9385211055 הוא כפולה של 165 × 73. בעוד ש־11055 הוא 165 × 67, תוספת זו מביאה את יחידת המבנה 165 × 73. הדבר שווה ל־779179 פעמים יחידה זו. זה מרתק.

כאשר מתבוננים ברצף כולו 27019385211055 רואים שהוא כפולה של 19 × 73, כאשר 19 ו־73 הם מספרי חכמה^[1].

מעניין גם, שהפסוק האחרון של ששת ימי בראשית הוא: "וַיַּ֤רְא אֱ-לֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי" (בראשית א:לא). החצי השני של הפסוק (מהמילים "והנה טוב מאד..." ועד הסוף) בגימטריא 1369 = 37². ובתוך החצי השני, שש המילים: "מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם" שוות בגימטריא 737. זוהי הפעם היחידה שמופיע הערך 737 ברצף מילים בכל תיאור מעשה בראשית. נמצא אם כן שהמספר 737 "מסיים" את ששת ימי בראשית. מעניין מאוד.

מי בראשית

כמו קודם, 11055 = 165 × 67 מייצג את הספירה של "בינה", שהיא כמו רחם. לא כל־כך ברור מהי הגימטריה הזו, אך היא מופיעה לראשונה בתורה בקשר ל"שׁלב המים" של הבריאה:

בראשית א:ו-ט :

[יְהִ֥י] רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם; וַיַּ֣עַשׂ אֱ-לֹהִים֘ אֶת־הָֽרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָֽרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָֽרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן; וַיִּקְרָ֧א אֱ-לֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי; וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֨יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵֽרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה.
=11055

הגימטריה הרגילה של מילים אלו = ‎11055 = ‎165 × 67. הגימטריה הסידורית = ‎30 × 67 (בינה שוב ושוב).

מעניין הדבר שבספר "Waters of Eden" ("מימי עדן") לרב אריה קפלן:

הִזְּהוּי שֶׁל הַמִּקְוֶה עִם הָרֶחֶם נַעֲשָׂה בָּרוּר יוֹתֵר לְאוֹר הָעֻבְדָּה שֶׁהַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת הַמַּצָּב הָרִאשׁוֹנִי בְּיוֹתֵר כְּמַיִם. בִּפְסוּקֵי הַפְּתִיחָה שֶׁל הַתּוֹרָה אָנוּ מוֹצְאִים (בְּרֵאשִׁית א:ב):

"וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם"

בְּיוֹם הַשֵּׁנִי לַבְּרִיאָה הוּבְדְּלוּ הַ"מַּיִם הָעֶלְיוֹנִים" מִן הַ"מַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים". לְבַסּוֹף, בְּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי, נֶאֶסְפוּ הַמַּיִם לְיַמִּים כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהֵרָאוֹת הַיַּבָּשָׁה. בְּמֻבָּן מְסֻיָּם, אִם כֵּן, הַמַּיִם מְיַצְּגִים אֶת רֶחֶם הַבְּרִיאָה. כַּאֲשֶׁר אָדָם טוֹבֵל בְּמִקְוֶה, הוּא מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמַצָּב שֶׁל עוֹלָם שֶׁטֶּרֶם נוֹלַד, וּמוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ לְחַלּוּטִין לְכֹחַ הַבְּרִיאָה שֶׁל ה'.

נוּכַל לִרְאוֹת זֹאת גַּם מִן הַצּוּרָה שֶׁל הַמִּילָּה "מַיִם". לְפִי כַּמָּה מִן הַמְּפָרְשִׁים, הִיא חוֹלֶקֶת אֶת אוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ עִם הַמִּילָּה "מָה". כַּאֲשֶׁר אָדָם טוֹבֵל בְּמַיִם, הוּא מְבַטֵּל אֶת הָאֵגוֹ שֶׁלּוֹ וְשׁוֹאֵל: "מָה אֲנִי?" הָאֵגוֹ הוּא מַהוּת הַקְּבִיעוּת, בְּעוֹד שֶׁהַמַּיִם הֵם מַהוּת הָאַרְעִיּוּת…" מֵימֵי עֵדֶן, אַרְיֵה קַפְּלָן, עַמ' 13

וכך, כפי שהוסבר שם, מים מייצגים את המצב הנוזלי. הם הנוזל במובהק, ומהווים את המדיום (התווך) שבו יכולים לחול שינויים. אילו היה היקום קפוא במצב מוצק, לא היו יכולים להתרחש שינוי או חיים.

בהמשך שם, בעמוד 63, כותב ר' אריה קפלן:

הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת הָעוֹלָם בְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בְּאָמְרָהּ: "וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם".

מִיָּד עוֹלוֹת כַּמָּה שְׁאֵלוֹת:
רִאשִׁית, מַדּוּעַ רוּחַ ה' וְהַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לַמַּיִם מֻזְכָּרִים בִּכְלָל?
שֵׁנִית, מַדּוּעַ רוּחַ אֱ-לֹהִים מְקֻשֶּׁרֶת בְּעִיקָּר לַמַּיִם בְּפָסוּק זֶה?
נוֹסָף עַל כָּךְ, הַמִּילָּה הָעִבְרִית "מְרַחֶפֶת", אוֹתָהּ תִּרְגַּמְנוּ כְּ"גוֹרֵם תְּנוּעָה", נוֹשֵׂאת מַשְׁמָעוּת הֵן שֶׁל "גוֹרֵם תְּנוּעָה" וְהֵן שֶׁל "דְּאָגָה" לְמַשֶּׁהוּ.
מַדּוּעַ נִבְחֲרָה דַּוְקָא מִילָּה זוֹ? וּלְבַסּוֹף, מַדּוּעַ הִיא נֶאֱמֶרֶת בִּזְמַן הֹוֶה, דָּבָר שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹצִיא אוֹתָהּ מֵהֶקְשֵׁר שְׁאָר הַפָּסוּק?

לִפְנֵי שֶׁנַּעֲנֶה עַל שְׁאֵלוֹת אֵלֶּה, יֵשׁ לְהַבְהִיר דָּבָר אֶחָד. בְּתֵיאוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַבְּרִיאָה, הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְנַסָּה לְסַפֵּק לָנוּ תֵּיאוּר מַדָּעִי שֶׁל הָאוֹפֶן שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְנַסָּה לוֹמַר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לְגַלּוֹת בְּכֹחַ הַשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ אוֹ בְּאֶמְצָעוּת תַּצְפִּית מַדָּעִית. מַטְּרַת הַתּוֹרָה הִיא לְמַקֵּם אֶת הָאָדָם בִּפְרוֹפּוֹרְצְיָה מוּל שְׁאָר הַבְּרִיאָה, וְלוֹמַר לוֹ כֵּיצַד עָלָיו לְהִתְיַחֵס אֶל שְׁאָר הַיְּקוּם. הַתּוֹרָה עוֹסֶקֶת בָּאָדָם הָרוּחָנִי, וּבְהוֹרָאָה כֵּיצַד הָעוֹלָם מִתְיַחֵס לָאָדָם בְּיַחַס לֵא-לֹהִים.

לְפִי דֵּעוֹת רַבּוֹת, הַ"מַּיִם" הַנִּזְכָּרִים בִּימֵי הַבְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנִים מִתְיַחֲסִים לַמַּצָּב הַנּוֹזְלִי שֶׁל הַיְּקוּם. לִפְנֵי הַבְּרִיאָה לֹא הָיָה שִׁינּוּי. אֱ-לֹהִים שׁוֹכֵן בְּמֵימַד שֶׁמֵּעַל הַזְּמַן, וּמֻשַּׂג הַשִּׁינּוּי אֵינוֹ שַׁיָּיךְ אֵלָיו בְּשׁוּם אֹפֶן. לָכֵן אָמַר ה' לִנְבִיאוֹ: "אֲנִ֥י יְ-הֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי" (מַלְאָכִי ג:ו).

לָכֵן, אֶחָד מִן הַמַּרְכִּיבִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַבְּרִיאָה הָיָה חַיָּב לִהְיוֹת עֶצֶם הַמֻּשָּׂג שֶׁל שִׁינּוּי. הַיְּקוּם הֶחָדָשׁ שֶׁנִּבְרָא יִהְיֶה תְּנוּעָתִי, וְלֹא עוֹמֵד. שִׁינּוּי לְבַדּוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק. שִׁינּוּי לְבַד יָכוֹל לְהָבִיא רַק לְכָאוֹס, וְהַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת מַצָּב הַתְחָלָתִי זֶה בְּאָמְרָהּ: "וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הו".

בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ, נוֹזֵל כָּאוֹטִי זֶה הָיָה עָלוּל לְהוֹלִיד כֹּל דָּבָר – טוֹב אוֹ רַע. מִתּוֹךְ מַצָּב כָּאוֹטִי זֶה נוֹצְרָה הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל הָרַע, וְעַל כָּךְ רוֹמֵז הֶמְשֵׁךְ הַפָּסוּק: "וְח֖שֶׁךְ עַל פְּנֵ֣י תְה֑וֹם". "חֹשֶךְ" זֶה אֵינוֹ חֹשֶׁךְ גַּשְׁמִי אֶלָּא רוּחָנִי, וְהוּא מִשְׁתָּרֵעַ עַל פְּנֵי הַ"תְּהוֹם" – עֹמֶק הַ"מַּיִם" שֶׁאֵינָם מוּשְׁפָּעִים מִ"רוּחַ אֱ-לֹהִים".

כְּדֵי שֶׁמֻּשַּׂג הַשִּׁינּוּי יִתְאַיֵּם לְמַטְּרַת הַבְּרִיאָה הַכְּלָלִית שֶׁל הָאֵ-ל, וְיָבִיא לְהַאֲרָה רוּחָנִית, הָיָה צֹרֶךְ תְּחִלָּה לְהַכְנִיסוֹ תַּחַת שְׁלִיטָתוֹ הַמַּתְמֶדֶת. הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת שְׁלִיטָה זוֹ בְּאָמְרָהּ: "וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם". הַמִּילָּה "מְרַחֶפֶת" מַשְׁמָעָהּ גַּם "דּוֹאֶגֶת וּמְטַפֶּלֶת", שֶׁכֵּן כָּל דְּאָגָתוֹ שֶׁל אֱ-לֹהִים לָעוֹלָם קְשׁוּרָה בְּהַנְהָגָתוֹ שֶׁל כֹּל שִׁינּוּי וְהִתְפַּתְּחוּת. מִשּׁוּם כָּךְ בָּאָה הַמִּילָּה "מְרַחֶפֶת" בִּלְשׁוֹן הֹוֶה – לִרְמוֹז כִּי הַנְהָגָה וְהַשְׁגָּחָה זוֹ הֵן מַתְמִידוֹת וּרְצוּפוֹת. ... מֵימֵי עֵדֶן, אַרְיֵה קַפְּלָן, עַמ' 63 (עַיֵּין שָׁם).

וכך, בין הדברים הראשונים שנבראו הייתה האפשרות לשינוי. "בראשית" מייצגת את בריאת הזמן והמרחב – המדיום של כל השינויים הפיזיים. אגב, אנו לומדים מכאן שגם לאחר הבריאה, א-להים צופה ומשגיח ללא הרף על כל השינויים ביקום. כל מה שקורה לכל אדם ואדם, וכל אירוע בעולם "מטופל" על ידי א-לוהים. למרות שזה עשוי להיראות לפעמים כאוטי ושהרע גובר על הטוב, עלינו לדעת ולהאמין שכל מה שמתרחש מודרך על ידי הא-לוהים ושהכול נמצא תחת שליטתו המוחלטת.

זה הגיוני. שהרי אם אדם פותח עסק והוא נכשל – אז בסדר זה קורה. אך מה אם א-לוהים פותח עסק והוא נכשל? אז ודאי שמשהו כאן אינו כשורה. אלא בטח שהעולם מתקדם לקראת תכניתו של א-לוהים (ר׳ שמחה וסרמן ). זהו מושג של המשיח. ההיסטוריה אינה שרשרת של אירועים לא הולכת לשום מקום. יש מטרה לבריאה, ואנחנו מתקדמים לעבר המטרה הזו. לכן אומר המדרש על הפסוק השני: "וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם" – זו רוחו של מלך המשיח" (בראשית רבה ב:ד).

הביאור הוא שהעולם מתקדם אל עבר התכלית הסופית ויגיע אליה בסופו של דבר. זה נכון לאנושות כולה וגם לכל אדם בנפרד. א-לוהים משגיח על כל אדם ומנחה אותו לפי מה שהכי טוב לתכליתו האחרונה (עיין "חובות הלבבות, שער הביטחון" להרחבה)

מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְ-הֹוָֽה - (שמות ד:יא)
= 2701 גימטריה

מִצְוָה

ראינו בפרק "בית־בינה" ו"כוכב הא-לוהי" כי המילה "מִצְוָה" יסודית היא מאוד בבריאה. שכן עולם זה הוא העולם שבו האדם יכול לקיים את מצוות ה׳, ולכך ניתנה לו בחירה חופשית. אין טעם למצוות אם לא הייתה בחירה חופשית. אולם בחירתנו החופשית מוגבלת אך ורק להחלטה ולשתדלות לעשות דברים, ואילו ההצלחה או הכישלון בהם נתונה בידי ה'. כי כקודם – ה׳ משגיח ושולט על כל השינויים שבעולם.

וּבְסֵפֶר "אוֹצַר בַּעַל שֵׁם טוֹב" הֶחָדָשׁ (שַׁעַר הָאוֹתִיּוֹת, עַמּוּד כ"ו):

הִנֵּה, הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא, רַק בִּשְׁבִיל שַׁעֲשׁוּעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּתְעַנּוּגָיו כִּבְיָכוֹל בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְוֹת שֶׁאָמַר וְנַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ. פֵּרוּשׁ, שֶׁעִקַּר הַתַּעֲנוּג הוּא מַה שֶּׁהָאָדָם חוֹשֵׁק וּמִתְלַהֵב לְמַלּוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, הוּא הַנַּחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְאֵין הֵם הָעִקָּר הָעֲבוּדוֹת, שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם לוֹמֵד מִפְּנֵי טִבְעוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק לִלְמוֹד, וְגַם כֵּן אָדָם עוֹסֵק בִּסְחוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵשֶׁק לִסְחוֹר. וּמָה הַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם? כִּי אִם הוּא רַק מִלּוּי תַּאֲוָתוֹ.

אֶלָּא עִקַּר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַהִתְלַהֲבוּת. אַךְ הַהִתְלַהֲבוּת לְבַדָּהּ לֹא הָיָה לָהּ כְּלִי בַּמֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ, וְצָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעֲבוּדוֹת. וְהִנֵּה הָאָדָם הָעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשָׂיו כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ וְתַעֲנוּג לוֹ יִתְבָּרַךְ, אָזַי מַכְנִיס כִּבְיָכוֹל הַשְׁרָאוֹת אֱלוֹקוּת בְּמַעֲשָׂיו.

כִּי נוֹדָע מַה שֶּׁעָלָה בִּרְצוֹן הַקַּדְמוֹן לִבְרוֹא הָעוֹלָמוֹת הָיָה הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַתַּעֲנוּג שֶׁיְּקַבֵּל מִמַּעֲשֵׂי הַצַּדִּיקִים בְּהִתְלַהֲבוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, וּמַחֲשָׁבָה זוֹ עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְּכָל עָלְמִין (לְשׁוֹן הַזֹּהַר ח"א י"א ע"ב), וּמִמֶּנָּה נִתְהַוָּה הַכֹּל. וְהַטַּעַם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְמַחֲשְׁבוֹתָיו לַעֲשׂוֹת הַכֹּל, וְכָל הָעוֹלָמוֹת, כֵּיוָן שֶׁשָּׁרְשָׁם וְחִיּוּתָם הִיא הַמַּחֲשָׁבָה זוֹ, דְּהַיְינוּ הַתַּעֲנוּג שֶׁיְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמַּעֲשֵׂי הַתַּחְתּוֹנִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם לֹא הָיָה כֵּן, לֹא הָיְתָה לָאָדָם אֲחִיזָה בָּהֶם וְלֹא כֹּחַ לְהַעֲלוֹתָם.... (שמוע טובה, יתרו).

וּבְעַמּוּד 42 שָׁם

שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַקָּדוֹשׁ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, מַה שֶׁאֲמַר עַל מַאֲמָרָם חֲזַ"ל (סוכה כא:) "שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִים לִמוּד", וְהוּא כִּי עִקָר שְׁלֵמוּת כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק הוּא שֶׁלֹא יֻפְסַק הַדְּבֵקוּת שֶׁלוֹ מֵאִתּוֹ אַף רֶגַע אֶחָד. גַּם בְּכָל דִּבּוּרָיו כַּאֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם דְּבָרִים הַצְרִיכִים לְעִנְיָנֵי הָעוֹלָם, יִרְאֶה שֶׁיְדַבֵּר בְּעִנְיָן שָׁלֹא יִפָּסֵק הַדְּבֵקוּת חָלִילָה, וַאֲפִלוּ בַּעֲשִׂיוֹת אֵיזֶה מִצְוָה יִזְהֵר מְאֹד בָּזֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב בְּעֵנְיַן הָעֲשִׂיָּה שֶׁל הַמִּצְוֹת אָז אֶפְשָׁר שֶׁיֵּעָלֵם מִמֶּנּוּ הַדְּבֵקוּת, לָזֶה צְרִיךְ זְרִיזוּת מְאד לְזֶה. וְזֶהוּ כִּוֵּן מַאֲמָרָם זַ"ל שֶׁצְרִיךְ לִלְמֹד לְדַבֵּר שִׁיחַת חֻלִּין הַמֻּכְרָחִים לְדַבֵּר, שֶׁלֹא יִפָּסֵק הַדְּבֵקוּת כַּנַּ"ל. (דברי משה - וירא ד"ה אמנם)

כמובן שמדובר ברמות גבוהות מאוד. אולם כל אדם יכול להתאמץ לפעמים לקיים מצווה רק כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים. כל גרגיר קטן הוא בעל חשיבות, והדבר נובע באמצעות תחושת הכרת הטוב על מתנת החיים וכו' וכו', שמעניק הקב"ה לאדם ללא הרף, כפי שמבואר ב"חובות הלבבות" (שער ג').

אין הכוונה שהקב"ה זקוק למעשינו, שהרי הוא מושלם לאין שיעור מכל הבחינות. אלא ש"נחת רוח" כביכול בקיום רצונו מצידנו היא בכך שיכול להיטיב לנו בעתיד. בזאת מתענג הקב"ה. כי הארץ כעת היא מעין רחם לאנושות, הממתין לשלב הבא – "עולם הבא". כעת אנו בשלב שבו נקבע מה יצמח בעולם הבא, כלומר – אנו חווים בחירה חופשית בשלב זה. ואילו בעולמות העליונים, האמת מדויקת ומובנת מאליה, ואין שם מקום לבחירה בין טוב לרע, אלא בין אמת לשקר, או בין טוב לטוב יותר. מעניין לציין, לאות "צ" יש אותה גימטריה כמו למילה "מים". ^[2].

נקודת הבריאה

כפי שראינו, 2701 מופיע לראשונה בפאי בספרה ה-165. 165 = נקודה. לפי הקבלה, הבריאה החלה כ"נקודה אמצעית" (עץ חיים א). 165 הוא "נקודה אמצעית" של 329, שהוא הגימטריה סידורי של בראשית א:א (עם האותיות מנצפ"ך).

כך, 165 × 329 יוצר את המשולש ה־329 של 54,285 נקודות. (3+2+1+...+329=54,285), כאשר "נקודה אמצעית" בכל צלע היא הנקודה ה־165. למרבה הפלא, המספר 54,285 מופיע לראשונה החל מהספרה ה־2701 בפאי.
המשולש הזה המופיע בספרה ה-2701 בפאי רומז שבשלב הפסוק הראשון של הבריאה, הכול כולל שמים וארץ, היה "תוהו ובוהו" (חסר צורה) כמו נקודה. כי זה היה שלב ההֵרָיוֹן הראשוני של הבריאה.

שים לב גם שהמילה הפותחת "בראשית" בגימטריה היא:
913 = ‎11 × 83 המספר 83 הוא נקודת האמצע של 165 ו-11 היא נקודת האמצע של 21, הגימטריה הקטנה של "נקודה".

לכן, יש לנו התאמה של נקודת אמצע 83-165-329 במבנה המספרי של בראשית א:א.

מעניין שחיפוש בפאי עבור 83-165-329 נותן:

מופע ראשון של 83165329 בפאי
115119526600	831653291955421481857
	^ <-- 27015239 ספרה

שימו לב, שהמיקום בפאי הוא: 2701-5239
2701 הוא בראשית א:א ו- 5239 = 13² × 31, כולם מספרים חשובים.
איני יודע מה זה, אך הדבר תוכנן בבירור להעביר מסר ולהיות כעין חלק חשוב בהיבטים הטכניים של המציאות השתולים בפאי.^[5].

שבירת הכלים

סיפור מקביל בפסוק השני (בראשית א:ב) הוא סיפור "שבירת הכלים" בקבלה. במהלך היווצרות עשר הספירות, שלוש הספירות העליונות יכלו להחזיק את האור האלוקי במידת מה, אך שבע הספירות התחתונות הוצפו ונשברו ונפלו יחד עם שאריות האור האלוקי.

זה ידוע כ"רפ״ח ניצוצין שנפלו". על פי הקבלה, כל דבר גשמי – מאבנים דוממות ועד צמחים, בעלי חיים ובני אדם – מקבל את קיומו מכוחם של רפ״ח הניצוצות הקדושים הללו. זה היה חלק מן התוכנית האלוקית כדי לפנות מקום לעבודתנו הרוחנית. רמז לשבירה/מוות זה נמצא במילה "מרחפת", שאמורה להיכתב בלשון זכר אך נכתבה במקום זאת בלשון נקבה (אביר יעקב). כי בלשון נקבה זה כותב רפח מת (288 מת). שים לב גם:

וְהָאָ֗רֶץ הָֽיְתָ֥ה תֹ֨הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְח֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם

המילה תֹ֨הוּ֙ נכתבה פעמיים. פעם אחת במפורש, ופעם שנייה נסתרת ב"ראשי תיבות" הפוך מאותה מילה. שכן שבע הספירות התחתונות נשברו פנים ואחור, ועליהן נכתב "תֹהוּ" במפורש. אבל שלוש הספירות העליונות לא נשברו "פנים", אלא רק נתבטלו "מאחור". לכן, כשהתורה רמזה על כך, כתבה "תהו" באותיות ראשי תיבות כדי לרמוז לשלוש הספירות הראשונות שהן כראש, וגם נכתב "תהו" הפוך כדי לרמוז על השבירה "מאחור" - שומר אמונים קדמון ויכוח כ"ג (ועיין שם עוד).

זהו נושא עמוק ומתקדם ביותר. יש לשים לב שאדם לא ילמד קבלה באופן משמעותי אלא אם כן הוא שומר את כל המצוות ולמד תלמוד לפחות עשר שנים. אחרת הדבר עלול להזיק לו בדרכים רבות, כפי שמזהיר ר' חיים ויטאל בהקדמתו לעץ חיים. וגם אז, צריך ללמוד רק מרב מוסמך ולא לבדו, אחרת רק יבלבל את מוחו (ר' מאיר מזוז).

>> הבא אור השבת

הערות

• [1] נשמע מאורן עברון לחזור
   
• [2] מעניין הוא שגימטריה של המילה "מים" = 90, שהוא גם הערך של האות "צ", שמשמעותה "צדיק". הגימטריא המשולשת של "מים" = 343 = "ויאמר א-להים", וזה גם הגימטריא של המילה "גשם". הפירוש הפשוט הוא ש"גשם" איננו לגמרי בתוך הסדר הטבעי. א-להים שמר בידיו את מפתחות הגשם, כביכול, וזוהי ציווי מיוחד של א-להים לגבי מתי, איפה, כמה וכו'.
  
  המילה "גשם" בעברית קשורה גם למילה "הגשמה" (מימוש, התגשמות). "צ" במילוי (צדיק) שוויה בגימטריה 204.
  
  מדוע המילה "מים" רומז ל־90 ולא ל־204 ?
  204 הוא צדיק "אמיתי" שהתחיל להרחיב את דרכו והולך בה, הוא מגשים, ממלא את ייעודו. 90 הוא עדיין האות הגדולה (ראש תיבה) של "צדיק" 204, ונקרא בשם זה כדי להראות שזהו הדרך שהאות מבקשת מן האדם ללכת בה. מים הולכים מלמעלה למטה. רק כשהם אֵדִים הם נעים אחרת (בלי כוחות חיצוניים שמשנים אותם, כגון משאבות, ביולוגיים או מכניים וכד'). נתיב המים היא זרימה של הגשמה, נתינת חיים וטיהור, מלמעלה למטה. הצדיק צריך להיות "עניו", כלומר להניח את כליו למטה כדי לקבל את כל כוח החיים וכל הטוב שהוא התורה שהיא נמשלה למים.
  
  "ויאמר א-לֹהים" הוא ההגשמה של רצון ה'. לאחר שרצון ה' התגשמה, פעולת ההגשמה נקראת "ויאמר א-לֹהים", כי אמירה זו היא עצמה ההגשמה – היא מגשרת בין ה"שם", בכתר, ברצון של ה' כביכול, לבין פעולת ההגשמה של הרצון הזה במה שאנו קוראים לו "מציאות" או "בריאה". לכן כל "ויאמר א-לֹהים" הוא למעשה "גשם" – הגשמה של רצון ה'. (אורן עברון). לחזור
   
• [3] כמו קודם 93852 הוא הגימטריה של בראשית א:ג–לא ומופיע מיד אחרי 2701 בפאי במיקום 169 = 13². ההופעה הבאה של 93852 בפאי היא במיקום 67,134 = ‎6×67×167. רמזים רבים של בינה = 67 נמצאים כאן.
  31 הפסוקים של בראשית פרק א' מוצגים להלן. את הגימטריה של בראשית א:ג–לא = 93852 ניתן לאמת על ידי העתקה/הדבקה של פסוקים ג–לא למטה במחשבוני גימטריה כגון: https://www.torahcalc.com/tools/gematria

  בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱ-לֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃
  וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱ-לֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃
  וַיֹּ֥אמֶר אֱ-לֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
  וַיַּ֧רְא אֱ-לֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱ-לֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃
  וַיִּקְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃
  וַיַּ֣עַשׂ אֱ-לֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַיִּקְרָ֧א אֱ-לֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַיִּקְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱ-לֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱ-לֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
  וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃
  וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַיַּ֣עַשׂ אֱ-לֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃
  וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱ-לֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃
  וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱ-לֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
  וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃
  וַיִּבְרָ֣א אֱ-לֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱ-לֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
  וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱ-לֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃
  וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַיַּ֣עַשׂ אֱ-לֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱ-לֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃
  וַיִּבְרָ֨א אֱ-לֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱ-לֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
  וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱ-לֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱ-לֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃
  וַיֹּ֣אמֶר אֱ-לֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃
  וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃
  וַיַּ֤רְא אֱ-לֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃

  לחזור
   
• [4] מעניין, ערכתי סריקת מחשב על פסוקי הבריאה בראשית א:א–לא כדי לבדוק אילו מילים רצופות שוות בגימטריה 1820.
  התוצאה: נמצאו 3 מופעים, וכולם ביום הראשון של הבריאה. כלומר:
  

  מופעי גימטריה 1820
  בראשית א:א–ב	השמים ואת הארץ והארץ היתה	21 האותיות האחרונות מתוך 37 האותיות הראשונות של התורה.
  בראשית א:ב	תהום ורוח א-להים מרחפת על פני המים	27 האותיות האחרונות מתוך 80 האותיות הראשונות של התורה.
  בראשית א:ג–ד	אור ויהי אור וירא א-להים את האור כי טוב ויבדל א-להים בין האור	47 האותיות האחרונות מתוך 140 האותיות הראשונות של התורה. וזה גם 13 המילים האחרונות מתוך 37 המילים הראשונות של התורה.

  מעניין מאוד... לחזור
   
• [5] מעניין, נקודת האמצע של 83 היא 42. רק למספרים אי־זוגיים יש נקודת אמצע, ולכן 42 היא נקודת האמצע הסופית. נראה שזה רומז לשם מ"ב אותיות של ה' שבו נברא העולם. על פי הקבלה, מ"ב האותיות הראשונות של ספר בראשית (מ"בראשית" ועד "ובהו") מקודדות שם קדוש זה על ידי צירופי אותיות שונים. הוא גם הוצפן בתפילה העתיקה "אנא בכח" בראשי תיבות. דבר מופלא הוא שגימטריה של מ"ב ראשי תיבות שבתפילת "אנא בכח" היא 3701 = 2701 + 1000 = ה"מספר כתר של 2701 לחזור
   

דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 2

הדירוג שלך: 12345678910