[ הדפסה/נייד ]         [הערות ]   Français | עברית | English

אור השבת

מספרי משולש נקראים על־ידי המקובל האלוקי רבי משה קורדובירו זצ״ל "מספרים מקוריים", כלומר מספרים הנוצרים מתוך התחלה. שימו לב למטה כיצד המספר 1 נמצא תמיד בראשו של מספר משולש.
 

מספרי משולש T1 1 = 1 T2 1+2 = 3 T3 1+2+3 = 6 T4 1+2+3+4 = 10 T5 1+2+3+4+5 = 15 .. ... .. T73 1+2+3..+73 2701

העיון במשולשים מראה לנו שיש הרבה מידע בצורתם של "מספרים", שהם ישויות רעיוניות המחזיקות תכונות רבות שמתורגמות למילים וכו', ואשר נוצרות על ידי הכפלת מספר בנקודת המרכז שלו. כך שזה כמעט כמו שפשוף של שתי אבנים בצורה מסוימת, שבעקבותיו מתקבלת מבנה חדש שמכיל תכונות מדהימות ומספר סיפורים כל כך מופלאים. ^[1].
(תופעה דומה אנו מוצאים בטבע. לדוגמה, שני אטומי מימן מתחברים עם אטום חמצן אחד ויוצרים H₂O = מים, שבאמצעותו מופיעות תכונות חדשות ונפלאות.)

2701 הוא מספר משולש כזה. הוא נבנה על־ידי הכפלת 73 בנקודת המרכז שלו. כלומר: ‎73×37, כאשר 37 היא נקודת המרכז של ‎73, וזה יוצר את המספר המשולש ה־73 אשר כולל בתוכו תכונות רבות ומעניינות, כגון המשולש ה־37 הפנימי (703) וכן משולשים פנימיים נוספים — של ה־19 ושל ה־10. יחד הם מייצגים את "סדרת החכמה", שהיא סדרה מתמטית ‎73, 37, 19, 10 אשר נקודת המרכז הסופית שלה היא ‎10 (יוד), המצטמצמת לשורש ספרתי ‎1 — נקודת הבריאה.

יש מבנה דומה בגימטריה, והוא נקרא "גימטריה משולש" (פרדס רימונים). ה"גימטריה משולש" של מילה בעברית מתקבלת באופן דומה מתוך התחלה: כלומר , גימטריה האות + כל האותיות הקודמות. ובכן, ה"גימטריה המשולש" של חכמה היא:
 

גימטריה משולש של חכמה
אבגדהוז		ח
אבגדהוזחטי		כ
אבגדהוזחטיכל		מ
אבגד		ה
סה''כ = 271

ראשית כל, 271 היא הגימטריה של "הריון", כפי שראינו קודם. זוהי בינה הפועלת על חכמה כדי להגיע להתפתחות, – וזה כל עניינם של המשולשים בבראשית.

לכן, אם תרצה להבין איך עובד ה"הריון" הזה, תגלה ש־271 הוא "גימטריה משולש" של "חכמה", כלומר התפתחות החכמה. כי הבריאה הייתה גילוי של חכמה.

אנו גם מוצאים ש-271 הוא נקודת המרכז של "ישראל"^[2] (541) לכן 271×541 יוצר את המשולש ה-541.

271 קשור גם ל-2701, שכן היקום כולו נמצא בפסוק הראשון כ״הריון״, וישראל אמורה להפוך לישראל על ידי ההתפתחות מ־271 ל־541, כלומר – על ידי שימוש ב״חכמה״ של התורה והתבגרות מההריון, וכו'^[1].

משולש ישראל (541)

מספר המשולש ה־541 הוא:
משולש(541) = 4+3+2+1+...+541 = 146,611
= 541×271 (ישראל × נקודת מרכז)

שימו לב ש:
146 = 2×73 (ב × חכמה או ״בחכמה״ כמו ש״בראשית״ מתורגם "ב־ראשית" = ״בחכמה״).
611=תורה.
נראה שהרמז הוא שעל ידי לימוד ויישום חכמת התורה ישראל מתפתחת ומתבגרת.

במרכז משולש ישראל נמצא המשולש ה־271.

שני משולשים 271 כאלה מתחברים יחד ליצירת מגן דוד ה־91 בעל 49,141 נקודות. 49 = 7².
7 הוא מספר חשוב הקשור לדברים רבים, ו־49 מתייחס לקבלת התורה (לדוגמה: ספירת העומר = 49 ימים לפני חג השבועות).

141 ="מצוה". כי באמצעות המצוה הופך אדם לכלי ראוי לקבל את אור התורה.

למרבה הפלא, דילוג של 232 אותיות מן ה"יוד" האמצעית (האות ה־13 בבראשית א:א) נותן "ישראל".(ראה תמונה למטה)



232 היא הגימטריה של האמירה הראשונה של א-להים: "יהי אור" (בראשית א:ג). המשולש המקיף את ה"יוד" האמצעית הזאת הוא בגימטריה 611 = תורה.

ערכתי סריקת מחשב של כל הפסוקים שבששת ימי בראשית (בראשית א:א–א:לא) וזהו הדילוג היחיד של "ישראל" בתוך הפסוקים הללו עבור כל מספרי הדילוג האפשריים (ישנו גם לאחר מכן דילוג של "ישראל" בן 7 אותיות בתוך פסוקי השבת, כפי שנראה).

נראה שהרמז הוא כפי שלימדונו חז״ל: בריאת העולם לא הייתה אירוע חד־פעמי. על־ידי דיבור דברי תורה נעשה האדם שותף עם ה׳ בקיום הבריאה. תפקיד של ישראל הוא לגלות את האור הגנוז שבתורה, להאיר את החושך, להראות את האמת ולהתאחד עם ה׳. זה נעשה על ידי לימוד וקיום התורה מתוך יראה ואהבה, ועל כך העולם עומד.

232 הוא גם הגימטריה של ארבע מילויים העיקריים של שם הוי"ה (ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) כפי שמובא בהרחבה בספרים קדושים. זהו נושא עמוק מאוד.

מעניין, בדילוג של 232 אותיות של ישראל, חמש המילים המרכיבות את "ישראל" (א-להים ויעש זרע הארץ על) הן בגימטריה 1145 (היפוך של 541-1). אולי רמז ש־1 = "ה'" ו־541 = ישראל.

מופע ראשון של 1145 בפאי
07603563907639473	114554958322669457024
	^ <-- 20,913 ספרה

שימו לב שהמיקום בפאי הוא 20,913 = יוד-בראשית^[7]. לפני 1145 מופיע "73" (חכמה), וסכום האלפים של 1145 הוא 146 = ‎2×73 (ב'×חכמה = "בחכמה"). כי כמו קודם, תפקידו של ישראל הוא לשאוב את האור הגנוז שבתורה ולהאיר את העולם. ובספר ישעיה (מט:ו) ישנן המילים המפורסמות:
"וְנָתַתִּ֖יךָ לְא֣וֹר גּוֹיִ֑ם" = 1182

שימו לב גם למטה שבדילוג של 232 האות "א" של "ישראל" מצטלבת עם המילים:
"לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ" (בראשית א:יז) = 642. שתיהן חולקות את אותו אלף (א=1) של "ישראל". לפיכך למילים המשולבות יש גימטריה:
= 642 + 541 - 1 = 1182



בגימטריה, יש גמישות להוסיף +1 עבור ה"כולל" וכך הוספת ה"כולל" כאן ובפסוק בישעיהו מט:ו תיתן 1182 + 1 (כולל) = 1183
זה מזכיר את "בראשית" = 913 = 83 × 11 (גורמים ראשוניים), ומרמז שזה כולל את מטרת הבריאה.

מעניין גם, שהחמש האותיות הבאות בדילוג 232 הן "והרשל" = 541 בגימטריה. באותו אופן, ארבע המילים הבאות מיד אחרי "יהי אור" (בראשית א:ג) — "וַיְהִי אוֹר וַיַּרְא אֱ-לֹהִים" — גם הן מסתכמות ל-541..

לפי ספרים קדושים, האור הראשון של בראשית נגנז בתורה ובשבת (זוהר כא ע"א, בני יששכר, מאמר שבתות ג, ברכת שבת אות ז). זהו אחד מהפירושים העמוקים לפסוק "וַיְבָ֤רֶךְ אֱ-לֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ" (בראשית ב:ג). 702 היא "שבת" והיא השתקפות מראה של "207" ("אור"), וזהו מושג ידוע — שהקדושה המשתקפת מן השבת כאשר נשמרת כראוי מאירה את האדם ב"אור"^[8].

בראשית בפאי

המילה הפותחת את התורה היא "בראשית" וגימטריה שלה 913.

מופע ראשון של 913 בפאי
89124972177528347	91315155748572424541
	^ <-- 1,095 ספרה

 
1,095 = ‎15×73 (י־ה × חכמה). "י־ה" הן שתי האותיות הראשונות של שם הוי"ה. על פי הקבלה, "י־ה" (=15) הוא שם קדוש המקביל לספירת "חכמה"^[3]. "בראשית" עצמה מתפרשת "בחכמה" (תרגום ירושלמי, זוהר). נמצא שמיקום 913 מתיישב לפירוש "בחכמה".

מעניין כי המשולש ה־165 מכיל 13,695 נקודות = ‎15×913 = י־ה × בראשית. 165 הוא הגימטריה של "נקודה" כפי שראינו לאורך סדרה זו.

משולש בראשית

המשולש ה־913 (3+2+1+...+913) = 417,241

מופע ראשון של 417241 בפאי
34120710517073683	41724123447237186724941
	^ <-- 436,046 ספרה

שימו לב שגורמי הראשוניים של 436,046 הם:
436,046 = 2×13×31×541 = 26 × 31 × 541

26 היא הגימטריה של שם הוי"ה, השם העיקרי של ה'.
31 היא הגימטריה של "א־ל", המילה העברית לה' שמשמעה כוח כל־יכול.
541 היא הגימטריה של "ישראל".

לפיכך, מיקומו של משולש 913 בפאי נראה כמעין חתימה אלוקית:^[6]:
"אלוהי ישראל הכל יכול".

שמות הקודש "א־ל" ו"י-הוה" מופיעים יחד במקרא, כגון בתהילים קי"ח:כ"ז (מצודת דוד: "א־ל י-הוה" – י-הוה שהוא האל הכל־יכול). "א־ל" הוא גם השם המלא רחמים של ה' והוא מקביל לספירת החסד.

נראה שהמסר לאנושות הוא שא-לוהים ברא את העולם בשביל ישראל, כלומר בשביל כל מי שלוקח על עצמו את תפקיד ישראל – ללמוד ולקיים את תורת ה' מתוך יראה ואהבה.

על פי המדרש (בראשית רבה א:א), שישה דברים נבראו קודם בריאת העולם. הראשון מבין השישה הוא התורה (חכמה), וה' השתמש בה לברוא את כל השאר. עם זאת, המדרש אומר: "מַחְשֶׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר" (בראשית רבה א:ד), אפילו לתורה. שכן שורש מטרת הבריאה היה ישראל, כאמור לעיל.

המילה האחרונה בבריאה – "לעשות"

אנחנו מוצאים חתימה מקבילה מעניינת במילה האחרונה של סיפור הבריאה. הפסוקים האחרונים בבריאה מדברים על השבת הראשונה, ועל כך שא-להים ברך את השבת (כלומר, ה' בירך את כל השבתות הבאות – ספורנו. ואכן, כל מי ששומר את השבת כראוי יכול להעיד שיש אז אור רוחני מיוחד).

המילה האחרונה בסיפור שבעת ימי הבריאה היא:

לַֽעֲשֽׂוֹת = 806 = 26 × 31 (א־ל י-הוה).
אותם גורמים שראינו במיקום משולש 913 בפאי כפי שצויין לעיל.

לכן, מיקום משולש 913 הוא גם:
26×31×541 = 806 (לַֽעֲשֽׂוֹת) × 541 (ישראל).

כי כמו מקודם, ה' ברא את העולם "לעשות" את תפקידה של ישראל, כלומר – עבור כל מי שניגש ללכת לפני הא-לוהים ולקיים את תורתו, בין אם יהודי שמקיים את תרי"ג מצוותיו ובין אם גוי שמקיים את שבע מצוותיו (כמו אִיּוֹב).

האדם נברא חסר. תפקידו הוא לעשות – כלומר, לעשות דברים בעלי משמעות, לתקן את עצמו (זוהר, בראשית שם) ואת העולם כולו , להיות נאמן לאלוקים ולבני אדם, וגם לעזור לאחרים לעשות כן.

מעניין לציין ש־"לעשות" מתפצל ל: "ל־עשות", כלומר "ל" (לקראת) -"עשות" המילה "עשות" בגימטריה היא 776 ("נקודה אמצעית), והיא גם הגימטריה של "שלמות". כי תפקיד האדם הוא להשתדל להגיע לשלמות.

יש כאן עוד משמעות חשובה. לפי הגר"א, המילה "לעשות" רומזת לעתיד – כלומר, "לעשות" בעתיד. שהרי הבריאה לא הייתה אירוע חד־פעמי. אלוקים מחדש את מעשה בראשית בכל יום תמיד. זהו תהליך מתמשך (אדרת אליהו, בראשית).

שלוש מילים אחרונות

שימו לב שגם בשלוש המילים הראשונות וגם בשלוש המילים האחרונות יש סופי תיבות "אמת". אלא שבשלוש המילים הראשונות המילה "אמת" מופיעה שלא כסדרה, ואילו בשלוש המילים האחרונות "אמת" מופיעה כסדרה. זה רומז, כמו שנאמר לעיל, שתפקידו של האדם בעולם הזה הוא לעבוד על מידת ה"אמת".

סופי תיבות "אמת"
בְּרֵאשִׁ֖ית	בָּרָ֣א	אֱ-לֹהִ֑ים	אֵ֥ת	הַשָּׁמַ֖יִם	וְאֵ֥ת	הָאָֽרֶץ
ת	א	ם
אמת

הגימטריה של שלוש המילים האחרונות "בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת" היא 1095. כפי שצוין קודם, זהו המיקום המדויק בפאי של 913 = "בראשית". כאילו חזרנו למעגל שלם – הסוף קשור להתחלה. שהרי, כבר ראינו, הבריאה היא תהליך מתמשך ולא אירוע חד־פעמי.

הגימטריה הסידורית של "בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת" היא 141 = מצוה. כי זהו מה שעל האדם לעבוד עליו.

קידוש שבת

מספר האותיות בסיפור הבריאה (מ"בְּרֵאשִׁ֖ית" ועד "לַעֲשׂוֹת") הוא:

1815	=	165	×	11	אותיות
הגימטריה של "בראשית" היא 913
913	=	83	×	11	(83 הוא הנקודה האמצעית של 165 = "נקודה").

זה מרמז שסיפור הבריאה הוא סוג של הרחבה של המילה "בראשית" המייצגת את "נקודת" הבריאה.

ובפלא, ה־1815 אותיות מתחלקות ל־1650 = 165 × 10 אותיות לששת ימי הבריאה, עד המילים האחרונות: "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".

ומכאן ואילך, לקידוש שבת ("וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי... אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת") – יש 165 אותיות (אשכנזים מתחילים את קידוש ליל שישי מכאן).

אם כן, פסוקי ששת ימי הבריאה מכילים 165 × 10 אותיות, בעוד שפסוקי קידוש שבת כוללים 165 אותיות. שלמות טהורה!

לפי הספרים הקדושים, הנקודה שבאות ב' הראשונה (של "בְּרֵאשִׁ֖ית") רומזת ל"נקודה אמצעית" של הבריאה, שהיא השבת (עיין אדרת אליהו בראשית א:א, הוספה מליקוטיו עם ביאור אברהם בן הגר"א).

עוד על "לעשות"

כפי שראינו, המילה האחרונה היא "לעשות" = 806 = 26×31 (אל י-הוה, האל הכול-יכול).

מופע ראשון של 806 בפאי
81857780532171226	80661300192787661119
	^ <-- 967 ספרה

"לעשות" מה? לפני זה מופיע 26 (ה׳) ומיד אחרי זה "613", תרי״ג מצוות ה׳.

מעניין לציין: מספר ראשוני ה-26 × מספר ראשוני ה-31 = 101 × 127 = 12827

25 ספרות של פאי מהמיקום ה-12,827
46415	9117767322532643356861461
	^ <-- ספרה 12,827

(911 = בראשית, 776 = נקודה אמצעית, 73 = חכמה) – כולם מספרי יסוד בבריאה.

2253264 = 26×276×314 (26 = י-הוה, 276 = צמצום, 314 = ש-ד-י המגדיר את פאי).

אנחנו אוספים כאן ושם חלקים יפים. זהו פאזל ענק.

בשביל ישראל

שמו העיקרי של ה׳ הוא "י־הוה" ואינו מופיע בגלוי בספר בראשית עד לאחר השלמת שבעת ימי הבריאה. מעניין לציין, שבתיאור התורה על היום השביעי (שבת), שם ה׳ מקודד בראשי תיבות. ניתן לראות גם שמילת "ישראל" מקודדת בדילוג של 7 אותיות מאותו מקום (ראה תמונה משמאל).

(ערכתי סריקת מחשב ומצאתי שדילוג זה של 7 אותיות, יחד עם הדילוג של 232 אותיות שהוזכר קודם מבראשית א:א, הם המופעים היחידים שבהם מופיעה המילה "ישראל" בתוך פסוקי שבעת ימי הבריאה (בראשית א:א–ב:ג) בכל הדילוגים האפשריים).

7 הוא מספר חשוב. הוא מייצג את הליבה הרוחנית או ה"נקודה המרכזית" שבדברים. במרחב יש 6 כיוונים סביב נקודת מרכז. בזמן – היום השביעי הוא השבת, היום הרוחני שנותן משמעות ותכלית לששת ימי החול (6 הוא בעצם כמו כלי לקדושה, והוא מתקדש דרך הנקודה המרכזית עצמה והשבת וכו׳).

לכן, נראה שדילוג של 7 אותיות רומז לכך שישראל הם התכלית הרוחנית של הבריאה. שכן, כמו שנאמר קודם, האדם נברא לעשות את עבודת ישראל – להתהלך לפני ה׳ ולקיים את תורתו. זו תכלית הבריאה. ואכן, המילה "בראשית" נדרש: "בשביל ראשית (ישראל)" [ברא אלקים את השמים ואת הארץ]" (מדרש בראשית רבה א, רש״י).

גם מעניין, 7 × 541 (ישראל) = 3787

שימו לב שמן הספרה ה־3787 של פאי מופיע:

25 ספרות של פאי מהמיקום ה-3,787
37	4417029132765618093773444
	^ <-- ספרה 3,787

441-702-913-276 (441=אמת, 702=שבת, 913=בראשית, 276=צימצום – כולם מספרי בריאה חשובים, ו־37=הבל קודם). נראה שמסופר כאן סיפור גדול.

"לְעוֹלָ֥ם יְ-הֹוָ֑ה דְּ֜בָֽרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם" (תהילים קי"ט פ"ט)

כמו קודם, 276 היא הגימטריה של "צימצום" – תהליך הבריאה הקדמון (ראה פרק: "הצימצום"). הצימצום הוא ההגדרה של "יש" מתוך "אַיִן", אשר באמת אינו "אַיִן" אלא "אינסופי" שהוא "אַיִן מוגדר"^[1]).

276 היא גם הגימטריה של "הריון" (271) עם ה-5 אותיות.
276 = ‎23×12 = ‎1+2+3...+23 = מספר משולש ה־23.
23 היא הגימטריה של "חיה" – מדרגת הנפש הרביעית, אשר מקבילה לספירת "חכמה".

לכן נראה כי 276, שהוא המספר המשולשי ה-23, רומז לכלי חכמה ב"הריון" של בינה

לדברי הרב יצחק גינזבורג:

23 ו־37 הם אחד מזוגות המספרים החשובים והנפוצים ביותר בבריאה. שני מספרים אלו הם בראש ובראשונה הערכים המספריים של שמות שתי המדרגות העליונות של הנפש, הנקראות בחינות המקיפים: האחת ה-"יחידה" = 37, והשנייה ה-"חיה" = 23...

37 היא הגימטריה של "הבל" (נשימה), כפי שראינו. לכן, נראה ש־23 הוא הכלי עבור 37 (הבל). כלומר, כלי הדיבור שהם אותיות התורה.

כפי שראינו בפרק "ד-נ-א הבריאה", מספר הצירופים הייחודיים של 7 המילים בבראשית א:א = 127. מתוכם, 23 יש להם גורם של 37, וכל מילה בבראשית א:א מופיעה בדיוק 12 פעמים.

23 × 12 = 276, המשולש ה־23.

שים לב שמשולש של 276
3+2+1+...+276 = 38226

מופע ראשון של 38226 בפאי
94443625469867952	3822686115969910056366
	^ <-- 118,844 ספרה

מדהים, 118844 = 2 × 2 × 11 × 37 × 73
= 2 × 22 × 2701

זה רומז שא-לוהים ברא את העולם (ב = 2 = בראשית) באמצעות כ"ב אותיות התורה.

סכום האלפים של 118,844 = 118+844 = 962
962 = 26 × 37 = יהו"ה ×הבל = (26 שם הוי"ה × 37 הבל = הבל של הוי"ה)
962 = "לְעוֹלָם י-הוה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" (תהילים קי"ט פ"ט)

נראה שהרמז הוא שהבריאה לא הייתה אירוע חד-פעמי, אלא היא מתרחשת באופן מתמשך כפי שכתוב בספר התניא (שער היחוד והאמונה, פרק א'):

הִנֵּה, כְּתִיב: ״לְעוֹלָם י-הוה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם״, וּפִירֵשׁ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: כִּי ״דְּבָרְךָ״ שֶׁאָמַרְתָּ ״יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וְגוֹ׳״ – תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ, הֵן נִצָּבוֹת וְעוֹמְדוֹת לְעוֹלָם בְּתוֹךְ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וּמְלוּבָּשׁוֹת בְּתוֹךְ כָּל הָרְקִיעִים לְעוֹלָם לְהַחֲיוֹתָם, כְּדִכְתִיב: ״וּדְבַר אֱ-לֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם״, ״וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּימִים לָעַד כוּ׳״, כִּי אִילּוּ הָיוּ הָאוֹתִיּוֹת מִסְתַּלְּקוֹת כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם וְחוֹזְרוֹת לִמְקוֹרָן, הָיוּ כָּל הַשָּׁמַיִם אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ כְּלָל, וּכְמוֹ קוֹדֶם מַאֲמַר ״יְהִי רָקִיעַ כוּ׳״ מַמָּשׁ.

וְכֵן בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַאֲפִילוּ אֶרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִית וּבְחִינַת דּוֹמֵם מַמָּשׁ, אִילּוּ הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מִמֶּנָּה כְּרֶגַע חַס וְשָׁלוֹם הָאוֹתִיּוֹת מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרֵאת הָאָרֶץ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, הָיְתָה חוֹזֶרֶת לְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כְּמוֹ לִפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מַמָּשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁגַּם בְּדוֹמֵם מַמָּשׁ, כְּמוֹ אֲבָנִים וְעָפָר וּמַיִם, יֵשׁ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְחַיּוּת רוּחָנִית. דְּהַיְינוּ, בְּחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת הַמְחַיּוֹת וּמְהַוּוֹת אֶת הַדּוֹמֵם, לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן וָאֶפֶס שֶׁלִּפְנֵי שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

וְאַף שֶׁלֹּא הוּזְכַּר שֵׁם ״אֶבֶן״ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן, נִמְשָׁךְ חַיּוּת לָאֶבֶן עַל יְדֵי צֵירוּפִים וְחִילּוּפֵי אוֹתִיּוֹת, הַמִּתְגַּלְגְּלוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים פָּנִים וְאָחוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וְנִמְשָׁךְ מֵהֶן צֵירוּף שֵׁם ״אֶבֶן״, וְהוּא חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶבֶן. וְכֵן בְּכָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הַשֵּׁמוֹת שֶׁנִּקְרָאִים בָּהֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ – הֵן הֵן אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, הַמִּשְׁתַּלְשְׁלוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּרל״א שְׁעָרִים, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת בְּאוֹתוֹ נִבְרָא לְהַחֲיוֹתוֹ.

לְפִי שֶׁאֵין פְּרָטֵי הַנִּבְרָאִים יְכוֹלִים לְקַבֵּל חַיּוּתָם מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת עַצְמָן שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מֵהֶן עַצְמָן – גָּדוֹל מְאֹד מִבְּחִינַת הַנִּבְרָאִים פְּרָטִיִּים, וְאֵין כֹּחַ בָּהֶם לְקַבֵּל הַחַיּוּת, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיּוֹרֵד הַחַיּוּת וּמִשְׁתַּלְשֵׁל מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה פְּחוּתָה מִמֶּנָּה, עַל יְדֵי חִילּוּפִים וּתְמוּרוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְגִימַטְרִיָּאוֹת שֶׁהֵן חֶשְׁבּוֹן הָאוֹתִיּוֹת, עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנּוּ נִבְרָא פְּרָטִי.

וְזֶה שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הוּא כְּלִי לַחַיּוּת הַמְצוּמְצָם בְּאוֹתִיּוֹת שֵׁם זֶה, שֶׁנִּשְׁתַּלְשֵׁל מֵעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כֹּחַ וְחַיּוּת לִבְרוֹא יֵשׁ מֵאַיִן, וּלְהַחֲיוֹתוֹ לְעוֹלָם, דְּ״אוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כּוּלָּא חַד״... (שער היחוד והאמונה, פרק א')

כוכב 13 (כוכב השבת)

מספרי כוכב מגן־דוד ניתנים על ידי הנוסחה:
כוכב(n) = 6 × n × (n-1) + 1

הכוכב הראשון שנראה כמגן־דוד הוא הכוכב השני של 13 נקודות (הכוכב הראשון הוא רק נקודת מרכז).

13 היא הגימטריה של "אחד" ו"אהבה" – שניהם מושגים של אחדות ורצון אלוקי. לכן, הכוכב השני של 13 נקודות הוא מעין הרחבה של הכוכב הראשון שהוא רק "נקודת מרכז".

הכוכבים השלישי והרביעי הם 37 ו־73 בהתאמה. אלו הם מספרי מגן־דוד עוקבים יחידים בכל המתמטיקה שהם נקודות מרכז זה של זה. יחד הם יוצרים את ה"כוכב הכוכבים" הייחודי והמבריק (ראה סעיף "תכונות גיאומטריות").

37×73=2701 = הגימטריה של בראשית א:א ("הבל"=37 של "חכמה"=73 – הוא מה שיוצר ומקיים את העולם, מאת ה' וגם מאלה שלומדים תורה).

כמו קודם, הכוכב השני של 13 נקודות הוא הרחבה של "1", הכוכב הראשון (13 היא הגימטריה של "אחד").

בהתרחבות נוספת, למגן דוד ה־13 יש:
כוכב(13) = 6 × 13 × (13-1) + 1 = 937 נקודות

זהו מגן דוד מיוחד מאוד. הוא נוצר על־ידי מיזוג שני משולשים 37 בני 703 נקודות כל אחד. 703 היא הגימטריה של "שבת" (עם הכולל). משולש זה הוא המשולש המרכזי בתוך משולש "בראשית א:א" ה־73 שמכיל 2701 נקודות.

לפיכך, מגן דוד ה־13 נכנס באופן מושלם למרכז משולש בראשית א:א שהוא כעין כלי.

הנקודות שנותרו = ‎ 937 - 2701 = 1764 = 4×441 (441=אמת)

כוכב בראשית (כוכב 913)

"בראשית" = 913 = ‎900 + 13

900 היא הגימטריה הגדולה של האות האחרונה "ץ סופית", ו־13 היא הגימטריה של "אחד" או "אהבה" כמו קודם. שכן אם הצדיק באמת נקרא צדיק, אז הוא מאוחד באהבה עם א-לוהים, דבר שמודגם בכך שה־13 מצטרף אליו – הכוכב הראשון, שהוא איחוד שני משולשים של יוד (10 נקודות כל אחד).^[1].

הגימטריה המשולשת של "ץ סופית" (ץ + וכל האותיות שלפניה) = 4995
 

א	ב	ג	ד	ה	ו	ז	ח	ט
1	2	3	4	5	6	7	8	9
י	כ	ל	מ	נ	ס	ע	פ	צ
10	20	30	40	50	60	70	80	90
ק	ר	ש	ת	ך	ם	ן	ף	ץ
100	200	300	400	500	600	700	800	900
ץ = 900 + וכל האותיות שלפניה = 4995

מעניין הוא שלכוכב דוד ה־913 יש:

כוכב(913) = 6 × 913 × (913-1) + 1 = 4995937 נקודות.

שימו לב שהספרות האחרונות הן 937 (=הכוכב ה־13, כלומר "כוכב השבת"). לפיכך זה מתפצל ל:

4,995,937 = 4,995,000 + 937
= (משולש הצדיק הסופי = 4995)×1000 + (כוכב ה־13 = 937)

נמצא שכוכב דוד ה־913 מורכב מן הכוכב ה־13 של 937 נקודות במרכז, המוקף ב-900 שכבות של כוכבים חדשים שיש בהם ‎4995×1000 = 4,995,000 נקודות. (ראה תמונה למטה)

אולי הרמז כאן במילה הפותחת, הוא למטרת הבריאה. דהיינו, הזמן שבו הצדיקים ישבו ויהנו מזיו השכינה (השבת מקבילה לשכינה) כפי שמביא המקובל הגדול רבי משה חיים לוצאטו:

הִנֵּה מָה שֶׁהוֹרוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא, שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא. וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה.

אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד): הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה, הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׁם הָאָדָם בָּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה. - מסילת ישרים א׳

אולי הכוכב ה־913 מסמל את המטרה הסופית הזו של בראשית/הבריאה.

4995×1000 = גימטריה של "משולש צדיק סופי" × 1000 מסמלת את קהל הצדיקים בעולם הבא.

937 במרכז = "כוכב השבת" המסמל את השכינה (נוכחות אלוהית) (שבת מקבילה לשכינה בספרי הקודש).

מעניין לציין: 2701×26 = 70226 (שבת מצורפת עם 26 כמטרת הבריאה).

ולמה דווקא גימטריה של משולש צדיק סופי (שהוא 900 + כל האותיות שלפניו)? אולי זה רומז שצדיק אמיתי איננו מי שדואג רק לעצמו, אלא מי שמנסה לעזור ולרומם את כל בני האדם. לכן, האותיות שלפניו מייצגות את כל בני האדם, מהדרגות הנמוכות ביותר ועד לדרגות הגבוהות ביותר. כי תפקידו של האדם הוא לתקן את עצמו וגם את כל העולם (הגר"א על יונה).

רעיון דומה נמצא במשולש בראשית א:א. המשולש הפנימי בגודל 37 הוא "משולש השבת" של 703 נקודות. שלושת המשולשים המקיפים אותו בגודל 36 רומזים ל־ 36 צדיקים נסתרים שבזכותם העולם מקבל את השפע האלוקי לקיומו (תקוני זוהר נ׳ ע״ב, חולין צ״ב ע״א).


שתי התבניות המתוארות, זו של בראשית א:א וזו של כוכב ה-913, מכילות מספרים שחוזרים על עצמם ומסמלים מושגים של יציבות ונצחיות.

שימו לב שבשני המקרים, המבנה שמסביב מכיל סכום אלפים של 999. לשלושת המשולשים שמסביב בגודל 36 יש 666+666+666 = 1998 נקודות^[5] (1+998 = 999 סכום אלפים), ול-900 השכבות של הכוכבים יש 4,995,000 נקודות (4+995 = 999 סכום אלפים). המספר 999 הוא הגימטריה של "אמת נצחית" (בגימטריה קטנה = 36).
(שים לב גם: ‎4995000 = ‎1998×50², שלמות ה־50, אולי רמז ל-50 שערי בינה")

אכן, גם 999 וגם 703 הם מבנים של יציבות ונצחיות. כשמעלים אותם לכל חזקה, הם קורסים בחזרה לעצמם בסכום האלפים.

999² = 998,001 = 998+001 = 999 סכום האלפים. כך גם עבור כל חזקה.

703 פועל בדיוק באותו אופן. 703² = 494,209 = 494+209 = 703 סכום האלפים. גם כאן, בכל חזקה, סכום האלפים תמיד קורס בחזרה לעצמו לנצח.

999 הוא מספר מסתורי. בערכו הגימטרי הוא מציין "אמת נצחית", ובהקשר המתמטי, הוא מופיע באחד מהמיקומים הראשונים של המספר פאי, שם הוא מופיע מיד אחריו 999 נוסף, כלומר, מופיעים לפתע שישה 9 רצופים. חריגה זו בפאי סיקרנה מתמטיקאים ומדענים מודרניים רבים.

מופע ראשון של 999 בפאי
30996051870721134	99999983729780499510
	^ <-- 762 ספרה

לאחר מכן מופיע 83-72-97-80-4995-10. 83 = נקודה אמצעית של 165 (83 מופיע לראשונה בספרה ה־26 של פאי). 72 = חסד. 97 = זמן. 80 = אות פה. לאחר מכן 4995 = צדיק סופי במיקום 776 (="נקודה אמצעית"), ואז 10, מעניין.

ל־999 יש סוד נוסף בסכום האלפים. דהיינו, כל מספר שמחולק ב-999 נותן חזרה אינסופית של סכום האלפים שלו. לדוגמה:

962/999	=	0.962962962962... (אינסוף 962)
1245/999	=	1.246246246246... (אינסוף 246) ( וכן בכל מספר עשרוני/999)

דברי א-לוהים שנאמרו בבראשית מהדהדים ועומדים איתן תמיד כדי להעניק מציאות לכל דבר. כך גם אדם צריך לדעת ולהאמין שדבריו אינם נופלים ריקם. כל מילה שאדם מוציא מפיו מהדהדת לנצח נצחים, בין לטוב ובין לרע. זהו חלק מהמשמעות שה' ברא את האדם "בצלם אלוקים". שום דבר אינו נאבד (איגרת הגר"א).

האור הגנוז

בספר "עורה כבודי" (Awake My Glory) פרק ט״ו כותב הרב אביגדור מילר:

לכל אדם יש גדלות נסתרת. זו נפח בו ה׳ (בראשית ב:ז, קהלת י״ב:ז), והיא גדלות של חכמה אין־סופית (משלי כ:ה) ושלמות. יש כבוד עצום בכל אדם, במיוחד בנשמתו של ישראל; ותכליתו בעולם הזה היא לדלות בכוחות האין־סופיים הטמונים בקרבו. לכן דוד עודד את עצמו: "עורה כבודי" (תהלים נ״ז:ט)…

("שלמות" = 776 בגימטריה)

ובספר "מאור ושמש" לרבי קלונימוס קלמן (בראשית א:ג)

לְמַעַן יְהֵא בְּחִירָה וְרָצוֹן, בָּרָא הַשִׁי"ת הָעוֹלָמוֹת מוּטְבָּעִים כָּל אֶחָד עַל טַבְעוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מְשַׁנֶּה אֶת טַבְעוֹ וְאֵין הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה בַּמַּעֲרָב לְעוֹלָם. וְכֵן כָּל הַטְּבָעִים אֵינָם מְשַׁנִּים אֶת תַּפְקִידָם. שֶׁאִם הָיוּ מְשַׁנִּים טַבְעָם לִפְעָמִים לֹא הָיָה מָקוֹם לִטְעוֹת. וְהָיוּ כָּל בְּנֵי אָדָם רוֹאִים שֶׁאֵין הַבִּירָה מִתְנַהֶגֶת בְּלֹא מַנְהִיג וְלֹא הָיָה בְּחִירָה וְרָצוֹן.

לָכֵן בָּרָא הַשִׁי"ת הַכֹּל עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע לְמַעַן יְהֵא מָקוֹם לִטְעוֹת בִּכְדֵי שֶׁיְּהֵא בְּחִירָה וְרָצוֹן. אַמְנָם אַף עַל פִּי כֵן נָתַן הַשִׁי"ת לָאָדָם מָקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ שֶׁגַּם הַטֶּבַע יֵשׁ לָהּ מַנְהִיג וּבְיָדוֹ לְשַׁנּוֹתָהּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְאֶחָד מֵהַבְּחִינוֹת בָּזֶה הוּא הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָדָם צוֹפֶה בָּהּ מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹפוֹ וּכְשֶׁרָאָה הַשִׁי"ת שֶׁאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הִבְדִּילוֹ וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.

וְאָמְרוּ צַדִּיקֵי הַדּוֹר שֶׁהָאוֹר נִגְנַז בַּתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים הַמְּזַכְּכִים אֶת עַצְמָם וְלוֹמְדִים הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הֵם מוֹצְאִים אוֹר זֶה. וְעַל יְדֵי זֶה הֵם יוֹדְעִים הָעֲתִידוֹת שֶׁיִּהְיֶה אַחַר כָּךְ. וְזֶהוּ שֶׁגְּנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. פֵּרוּשׁ: שֶׁיִּהְיוּ יוֹדְעִים עַל יְדֵי זֶה הֶעָתִיד לָבֹא. וְדָבָר זֶה לֹא נִשְׁאַר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע. כִּי אָדָם אֶחָד רוֹאֶה עַל יְדֵי אוֹר זֶה וּשְׁאָר אֲנָשִׁים אֵינָם רוֹאִים. וְאִם הָיָה הַדָּבָר נִשְׁאָר בְּטַבְעוֹ הָיוּ הַכֹּל שָׁוִים בּוֹ...

אלו שזכו לפגוש צדיקים אמיתיים יודעים למה הוא מתכוון. אני אישית פגשתי אנשים קדושים כאלה בישראל. אולי זו אחת המשמעויות של דילוג ה-232 אותיות "ישראל" (232 = "יהי אור") שהוזכר קודם. למידע נוסף בנושא זה, עיינו בסדרה שלנו": " צדיקים נסתרים".

על ידי לימוד החכמה העצומה בטבע (מַדָע), אפשר גם להסיק שקיים בורא עולם. אך היקום דומה לחידה מסתורית. הוא דורש את תורת ישראל כדי להסביר את החידה ולתת לה הקשר.

לפי ספרים קדושים, האור הראשון של בראשית נגנז גם בשבת (זוהר כא ע"א, בני יששכר, מאמר שבתות ג', ברכת שבת אות ז'). זוהי אחת המשמעויות העמוקות יותר של הפסוק: "וַיְבָ֤רֶךְ אֱ-לֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ" (בראשית ב:ג) ^[8].

לידת העולם

המשנה מלמדת: "הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" (אבות ד:יז).

ובתלמוד (נדה יז ע"ב) תְּעָלַת הַלֵּידָה של האשה נקרא "פרוזדור" בדרך משל.

כי כמו שראינו, 2701 קשור ל־271 (הריון), שכן העולם הזה דומה לשלב ההריון לפני "העולם הבא". דבר זה נכון לגבי העולם באופן כללי וגם לגבי כל אדם בפרט.

כל אדם בונה את עצמו על ידי מעשיו כאן. תהליך בנייה זה מסתיים עם המוות. שכן לאחר המוות, אדם אינו יכול עוד לגדול ולהתפתח. הוא נקבע לנצח למה שעשה מעצמו. לכן, העולם הזה נמשל ל"הריון" (271), ואילו העולם הבא נמשל ללידה. כי מהות העולם הזה היא "הריון" - "לעשות". כל מה שבעולם הזה בנוי סביב מטרה זו. ובספר "מסילת ישרים" פרק א:

וְאִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל וִינַצַּח הַמִּלְחָמָה מִכָּל הַצְּדָדִין, הוּא יִהְיֶה הָאָדָם הַשָּׁלֵם אֲשֶׁר יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּבוֹרְאוֹ וְיֵצֵא מִן הַפְּרוֹזְדוֹר הַזֶּה וְיִכָּנֵס בַּטְּרַקְלִין לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וּכְפִי הַשִּׁעוּר אֲשֶׁר כָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ וְתַאֲווֹתָיו וְנִתְרַחֵק מִן הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵהַטּוֹב וְנִשְׁתַּדֵּל לִדָּבֵק בּוֹ, כֵּן יַשִּׂיגֵהוּ וְיִשְׂמַח בּוֹ.

מופע ראשון של 4526 בפאי
4051320005681271	4526356082778577134
	^ <-- 762 ספרה

מעניין לציין כי במיקום ה־611 של פאי מופיע "4526". 45 (אדם) ו־26 (השם הויה), ומיד לפניו 271 (הריון). אולי זה מרמז שתכלית ההריון (העולם הזה) היא שאדם יתקרב אל ה'. זה נעשה דרך התורה. התורה היא אמצעית בין אדם לא-להים. לכן, תורה = 611 בגימטריא ו"אמצעית"=611

ובעולם הזה המסומל על ידי 6, ששת ימי השבוע – צריך האדם לשים תמיד את מחשבתו על התכלית, שהיא השבת, העולם הבא. ולכן, המשולש של 2701 נקודות מוקף בשלושה משולשים של 666 נקודות, כאשר "משולש השבת" (703) במרכז. כי לשם "צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו" (מסילת ישרים, פרק א').

תשובה

חז"ל לימדו אותנו כי תשובה היא אחת מששת הדברים שקדמו לבריאת העולם. כי ראה הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים בלי תשובה. הדרך להיות צדיק אינה ישרה כלל. יש בה עליות וירידות רבות, כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד:ט"ז). זהו תהליך איטי.

למילה "תשובה" יש גימטריה של 713. תשובה קדמה לבראשית (מדרש רבה בראשית). בואו נחפש "913-713" בפאי:

מופע ראשון של 913713 בפאי
30023949246000846441	91371345373908817105432971
	^ <-- 872,611 ספרה

מספרים מעניינים מופיעים – לפניה 441 = "אמת". אחריה 45 = "אדם", 37 = "הבל" (דיבור)

המיקום בפאי הוא 872,611

611 = תורה

מהו 872?
לא ברור. כעובדה מעניינת, זהו גימטריא של דבריו המפורסמים של רבי נחמן מברסלב על תשובה: "אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם" = 872 !

נמצא, שכדי לעשות תשובה צריכים שני דברים: שאדם יעמול באמת – כלומר לדבר דברי תורה – ו"אין שום יאוש בעולם"! לעולם לא להתייאש!

כוכב 175

כפי שראינו בפרק "יסוד יציבה", הגורמים הראשוניים של פסוק בראשית א:א מאוזנים סביב המספר 175.

המספר 175 הוא חידה. יש לו תכונות מתמטיות מעניינות רבות.

לדוגמה, 175 הוא המספר הדקגונלי (מצולע בעל 10 צלעות) השביעי וכן מספר פירמידה דקגונלית, והוא המספר הקטן ביותר אחרי 1 שיש לו את שתי התכונות הללו. פיבונאצ'י 175 כולל 37 ספרות. 175 הוא הקבוע הקסום של "ריבוע קסם" 7×7.

למרבה הפלא, כוכב־דוד ה־175 מכיל 182701 נקודות (18 = חיים ו־2701).
182701 הוא המספר הראשוני ה־16558 (165–58). 165 הוא "נקודה" ו־58 הוא נקודת המרכז הסופית של 913–בראשית, כלומר: 913→457→229→115→58

כוכב 175 מורכב משני משולשים ה־523 שכל אחד מהם מכיל 137,026 נקודות (137 ו־26). 137 הוא מבנה האחידות של העולמות, שכן הוא משקף את עשר הספירות: כתר אחד שממנו נפרדים – שלוש ספירות עליונות ושבע תחתונות^[5]. מעניין ש־137+776=913

המסגרת של כוכב 175 = 3126 נקודות (26–31 = א''ל י''הוה).
המשושה הפנימי = 91351 (913–51).

אלו מספרים מדהימים, מתוכננים מאוד, ומראים שכל הערכים הנחשבים "שרירותיים" בעצם מקושרים.

זהו לימוד תורה אינסופי^[1], ולדעתי זה בהחלט נפלא, מדהים, מפתיע ומעורר השתאות עד בלי די, עם רמות של הכרת תודה לה' יתברך על כך.

>> הבא בית בינה

הערות

• [1] נשמע מאורן עברון לחזור
   
• [2] מעניין לציין כי "גימטריה משולש" של "חכמה" הוא 271 (הריון). 271 הוא הנקודה האמצעית של "ישראל" (541) וגם המשושה הפנימי שלו, הריון של י"ב שבטי ישראל. "גימטריה משולש" של "הריון" הוא 1081 (תפארת), ו־541 (ישראל) הוא הנקודה האמצעית של 1081. נמצא ש"ישראל", "חכמה" ו"הריון" כולם מיושרים לנקודת האמצע הן בגימטריה הרגילה והן בגימטריה משולש. לחזור
   
• [3] התלמוד (מנחות כט:ב) מלמד מן הפסוק (ישעיהו כו:ד): "בִּטְחוּ בַי-הוָה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָ-הּ יְ-הוָה צוּר עוֹלָמִים", שהעולם הזה והעולם הבא נבראו באותיות "י־ה". הגימטריה של פסוק זה היא 776 (="נקודה אמצעית"). אין עוד פסוק בכל התנ"ך שגימטריה שלו היא 776. לחזור
   
• [4] המספר π (פאי) מקביל לשם הקדוש "ש-די" (314), שפירושו "שאמר לעולמו די" (737). פאי מתחיל 3.14 כמו ש-די (314), והספרות ממשיכות עד המקום ה־165 אחרי הנקודה העשרונית ומגיעות לסכום הספרות 737. ומה מופיע בדיוק בספרה ה־165? – 2701, הגימטריא של בראשית א:א.
  
  שימו לב: 913 (בראשית) + 737 = 1650 = 10 × 165 (גימטריא של ששת ימי הבריאה). שהרי המילה "בראשית" כללה הכל בכח (בפוטנציאל). ועוד, יש בדיוק 165 הופעות של שם הויה (י-הוה) בספר בראשית – הרחבה נוספת של "בראשית". שם הקדוש "אלוקים" ברא את המהות (עצמות) של כל הדברים. אולם ה"חיות" שלהם נובעת משם הויה (26), ככתוב (נחמיה ט:ד): "וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם" (עטרת אליהו, בראשית א:א). וכך, נקודת המרכז הסופית של 2701 => 1351 => 676 = 26² לחזור
   
• [5] שימו לב כי 1998 הנקודות מתפצלות לשלושה משולשים של 666 כל אחד, כפי שראינו בפרק "6 ימים ושבת". זאת משום שיש מאבק מצד הקליפות (כוחות הרע). כאשר הקליפות משתלטות על 703 ("ואת הארץ") – אז יש חושך גמור ושקר, אך כאשר אנו אוחזים בו, אנו מקדשים את החומר. לכן היהודים צריכים לאכול ולשתות ולהיות עם אשה וכדומה, ובמיוחד עונג שבת וכו'. לכן 666 מוחזק על ידי 36 כנגד ל"ו צדיקים וחצי של חסד (72) וכו'.
  
  מה שמחזיק את הקליפות הוא האמת המוסתרת במעשיהן ושקריהן. אבל אילו היה זה שקר מוחלט – לא היה יכול להתקיים כלל. לא היה אפילו אפשרות להיחשב כמחשבה, כתחילת תודעה של מילים וכו'.
  
  בכל מקרה, אין זה "רע" אלא שיש כאן מאבק של הקליפות כדי שיהפכו לחלק מהקדושה.
  
  אור וחושך: ישנן הופעות פיזיים, אך גם אור וחושך מבחינת ראייה בהירה של השכל. לשניהם יש את אותה בחינה, אותה מהות, אף על פי שהם שונים מאוד זה מזה בהרבה מובנים. שניהם באים מאותו שורש רוחני, שהוא: "התגלות המציאות" ו"התכסות המציאות". האור הוא חלק מן הגילוי, והחושך הוא חלק מן ההסתר. (נשמע מאורן עברון) לחזור
   
• [6] "א־ל × י־הוה × ישראל" – שראינו כמיקום המשולש ה־913. הראשי תיבות (איי) הן בגימטריא 21, ואילו הסופי תיבות (להל) הן בגימטריא 65. הגימטריא הקטנה של "א־ל × י־הוה × ישראל" = 31. "א־ל" הוא השם הרחום ביותר של ה' ("א-ל מלא רחמים"). מעניין שמרכז הכובד ( centroid .ראה סוף פרק "האות העשירית") של משולש ה־913 הוא הנקודה ה־185441 – 1-85-441 , והכוכב ה־913 מורכב משני משולשים ה־2737, כולם מספרים חשובים.
  
  שם "י-הוה" הוא כל הספירות של הבריאה. הוא מתחיל בשם "א-היה" ("אהיה אשר אהיה"), כי זהו בכתר, שעדיין לא מתגלה באור הראשון. לאחר מכן כל האור נמצא בספירות, וזה דרך שם "י-הוה", והכלי המאפשר להכיל זאת הוא שם "א-דני" (65).
  
  כך מוסבר ב"שערי אורה". שם נאמר בצורה ברורה שכל המציאות התחילה ונמשכת דרך "הקו" של שלושה שמות קדושים אלו.
  
  נמצא שהכתר פועל דרך "א-היה", ולאחר מכן שם "י-הוה" מאיר את הכול דרך ספירת תפארת, כלומר האור עובר בבת אחת בכל הספירות מן הכתר. לבסוף הוא מגיע אל המלכות, ושם מקבל כלי המחזיק את האור כדי להשפיעו הלאה לסיבוב הבא. המלכות היא המקום שבו הופעל שם "א-דני".
  
  אם כן, המרכז של המרכז הוא 541, שכן זהו הנקודה האמצעית של תפארת (1081). משמעות הדבר היא שבעומק, בלב, ברגע הראשון של הופעת שם "א-היה" לצורך בריאת העולם – כבר נמצא שם ישראל. דבר זה מתבאר בעומק בתורה, כאשר משה שואל את ה' מה לומר לישראל – מי זה שפונה אליהם ורוצה להושיעם מצרתם ומצוקתם. וה' עונה בשם "א-היה" ("אהיה אשר אהיה").
  
  "בראשית" הוא תחילת ה"הווה" – שהוא שם הויה, "היה, הווה ויהיה", והוא משתמש בחכמה שמאירה את כל הספירות וכו'.
  
  נוסחי כיווץ של הפסוק הראשון:
  אות ראשונה: 2
  מילה ראשונה: 913
  פסוק ראשון: 2701, אך בכיווץ זה 2+701 = 703
  נמצא: 2־913־703 שהוא צעד אחד לפני: 2־913־2701
  And 21-26-65 which represents the holy names in their right ושמות הקודש 21־26־65, כסדרם הנכון, מופיעים במספר פאי בדיוק במיקום:
  1283678 = 2 × 913 × 703
  זה, לבדו, בלי שום דבר אחר, אמור לגרום לכל מדען רציני החושב בהיגיון – להיות מופתע. (נשמע מאורן עברון. שימו לב גם: סכום האלפים = 1+283+678 = ‎26×37). לחזור
   
• [7]

  מעניין שהאות "יוד" (י)	= 10 בגימטריא
  האות "י" במילוי (יוד)	= 20 בגימטריא

  1-0	=	"אפס אחד"	= = 154 בגימטריא (נִקֻּד), שהוא שורש המילה "נקודה" כפי שראינו בפרק "מקום העולם".
  2-0	=	"אפס שנים"	= 541 בגימטריא (ישראל).

  שניהם, 154 ו־541, מורכבים מאותן ספרות עשרוניות. ה"י" היא "נקודת הבריאה", ואילו "יוד" במילוי רומזת לטעם הפנימי הנסתר של הבריאה – ישראל. לחזור
   
• [8] מעניין לציין כי בספרה ה־232,541 של פאי מופיע המספר 60,458 = אלוקים (86) × שבת עם כולל (703)
  וכמו שראינו קודם, בדילוג של 232 אותיות (232 = "יהי אור") מתוך האות יו"ד המרכזית של בראשית א:א מאיית "ישראל" (541). כי יהודי ששומר ומקדש את השבת יכול להתחבר לאור הגנוז הזה לפי מדרגתו.
  

  המספר 60458 בפאי
  2553880918629368	604586739521133104685
  	^ <-- 232,541 ספרה

  
  שימו לב גם שגימטריא של "אור" היא 207, והתורה נקראת "אור" (משלי ו:כג). חיפוש בפאי אחר המספר "611207" (תורה = 611, אור = 207) נותן:

  מופע ראשון של 611207 בפאי
  8301053055854740	6112071090359352224531
  	^ <-- 702,851 ספרה

  
  702 = "שבת" והוא גם השתקפות מראה של 207 ("אור"). זהו רעיון ידוע, שהקדושה המשתקפת מן השבת הנשמרת כראוי מאירה את האדם באור.
  
  851 = 23 × 37 (חיה × יחידה), כפי שראינו קודם – אלו שתי הבחינות העליונות של הנשמה, הבחינות המקיפות. נראה ברור שזהו מסר על הכנסת האור אל תוך האדם על ידי שמירת התורה והשבת בפרט. החיה והיחידה הן אורות חיצוניים, והמעשה של הליכה בדרך התורה ושמירת השבת מכניס את האור פנימה. הדבר עובר דרך "דעת". מן הכתר הוא נכנס אל ה"דעת" (474). שימו לב שלפני המספר 611207 מופיע 4740 – שהוא יוד × דעת, או דעת־0, כלומר דעת הבאה מן הכתר, מן בחינת יחידה (שגם היא מקבילה ל־10, יוד). יש כאן הרבה מה להעמיק ולדון... (נשמע מאורן עברון). לחזור
   

דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 1

הדירוג שלך: 12345678910