[ הדפסה/נייד ]         [הערות ]   Français | עברית | English

הצימצום

על פי הקבלה, תהליך הבריאה התחיל כאשר ה' "פינה" את אורו האינסופי בצורה מעגלית מושלמת אל תוך "נקודה אמצעית". הפנוי מקום הראשוני והקדמון הזה מכונה בשם "צמצום" (עץ חיים א').

ללא הצמצום, הבריאה הייתה מתבטלת בתוך אורו האינסופי של ה', ולא הייתה יכולה להתקיים כלל.

הגימטריה של צִימְצוּם (כפי שהיא נקראת)
צימצום = 276 (שזו גם הגימטריה של המילה "הריון" = 271 + חמש אותיו)

צמצום עם יו"ד — צימצום — מעניין מאוד, זה כמו צימצום בהריון - (צימצום)

הגימטריה של בראשית א:א	=	2701
נקודה אמצעית של 2701	=	1351	תורת ה' או תורת משה)
נקודה אמצעית של 1351	=	676	(262 אלקים. נקודת אמצע סופית)

למרבה הפלא: 1351×676=913,276 (בראשית=913 , צימצום=276)

מי היה מצפה לקבל בדיוק את המספרים האלה ממספרים שנראים לא קשורים כמו 676 ו-1351? זה מרמז שוב על הקשר לבראשית כהריון העליון, בריאת העולם (ראו פרק "בית בינה"). ואכן 2701 מרמז ל-271 (הריון). מדוע אנו רואים "אפס" בתוכו, זה כמו "נפוח" עם ספרה אפס בפנים, כך שזה רמז די ישיר. במיוחד מכיוון שהפסוק הראשון הוא באמת הכתר של עשרת המאמרות ומכיל הכל בתוכו.

פאי (π) הוא המספר אשר קובע את המעגל המושלם. מאחר ש"המקום הפנוי" היה "באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה" (עץ חיים, שער א), נראה שה' השתמש בפאי אם אפשר לומר כך, באיזה צורה מסוימת כדי להביא את הצימצום בצורה שלמה ומושלמת מ"השם אחד", כדי שתוכל להיות בריאה (אני אומר זאת בצורה מאוד פשוטה) ^[1].

בוא נבדוק היכן מופיע לראשונה צימצום (276) בפאי.

מופע ראשון של 276 בפאי
37589852437441702913	27656180937734440307074
	^ <-- 3,796 ספרה

שימו לב ש-913 מופיע לפני 276 כמו שראינו 1351×676=913,276
והמיקום הוא: 3,796 = 2×26×73
=בית (2) של חכמה אלוקית (26×73) שזה בעצם מה שהעולם הוא. בכל דבר בעולם טמונה חוכמה אין-סופית.

שימו לב גם, הרצף לפני 913 הוא:
37–441–702 (חכמה = 37, אמת = 441, שבת = 702).

כל המושגים הללו קשורים לנקודת המרכז של הבריאה. ואכן, נקודת המרכז של הבריאה היא חשובה מאוד מאוד, ואנו פונים אליה בתפילה. יש הרבה מה לומר על כך.

למה ה' נתן את התורה? כי היא מיועדת לישראל (ולכל האנושות) לבחור בטוב, שכפי שרבי יצחק גינזבורג אמר לי בעומק, מתבטא בהתמקדות בפסוק:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְ-הֹוָה אֱ-להֵינוּ, י-ְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו ד).

לדעת שה' אחד ולשים זאת בכל רמות התודעה — זהו עבודתנו, ומזה נובע כמעט הכל^[1].

הגימטריה של פסוק זה היא:
שמע ישראל י-הוה א-להינו י-הוה אחד
= 1,118

שים לב ששתי המילים הראשונות של בראשית א:א "בראשית ברא" — שוות בגימטריה 1,116
אם נוסיף +2 עבור שתי המילים — נקבל: 1,118 (אביר יעקב, בראשית). (הוספת מספר המילים היא שיטת גימטריה מבוססת היטב שלעיתים משתמשים בה).

הרמז כאן הוא שכאשר אומרים "שמע ישראל...", צריך לחזור ל"בראשית ברא" — להבין שה"טבע" הוא הסתרה אחת גדולה. ה' עומד מאחורי כל מה שקורה בעולם. זהו סוד הצימצום: ה' נוכח, אך נסתר. זהו הסתירה הגדול של העולם. זו גם הסיבה שאנו מכסים את עינינו בקריאת שמע — כי האמת הזו נוגדת את מה שנראה לעינינו. אכן, המילה "עולם" נגזרת מהשורש עלם, שמשמעו הסתר.

אם אדם עושה את ההתבוננות של שמע כראוי — באמת שהוא אמור לחדול מלהתקיים ברמה מסוימת. כי הוא חוזר לתחום הקדמוני של "בראשית ברא", שבו יש רק את ה'. מסך ההסתרה מוסר לרגע — והאמת מתגלה.

שימו לב שבשלוש המילים הראשונות בתורה הסופי תיבות הן האותיות "אמת", אך אותיות אלו אינן כסדר כי אדם צריך לעבוד על האמת הזאת.

וכעת התבוננו בסוד שהיה תחת אפינו: קח את הרצף 676–1351 כמספר אחד:

6761351 = 6,761,351
מהו סכום האלפים?
351 + 761 + 6 = 1,118 ("שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד")

ובמונחים מתמטיים:
1,118 = 13 × 86 = אלהי'ם × אחד = אלהי'ם × אהבה

1,118 = 2×13×43 — אלו הם כל הגורמים הראשוניים של 26 (שם הוי"ה) ו-86 (אלוקים). לכן, 1118 הוא המספר הראשון המתחלק גם ב-26 וגם ב-86. זה מרמז שה׳ (26) הוא א-להים (86). יש רק ה' אחד שעומד מעל הכל.

ישראל ופאי

541 היא גימטריה של "ישראל" — וישראל היא האומה שצריכה להמליך את ה' כמלך. בסוף זה יתקיים והמשיח יבוא, וה' יוכתר כמלך על כל העולמות. זאת נעשית דווקא בעולם הגשמי (עשיה), שבו רוצה ה׳ להיות לו "דירה" — וזוהי ייחוד אלוקים עם הויה, המבוטא כל כך עמוק ב"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". זהו הייחוד שישראל צריכה לעשות.

מופע ראשון של 541 בפאי
34791315155748572424	54150695950829533116861
	^ <-- 1,112 ספרה

541 מופיע לראשונה במיקום 1112. כאשר 112 הוא הייחוד הפשוט של אלקים והוי״ה: הוי״ה (26) + אלקים (86) = 112 (ואילו אלקים × הוי״ה = 2236 = פעמיים "שמע ישראל.." — כי אומרים פעמיים ביום, בוקר וערב).

1112 הוא "מספר כתר" של 112 — זוהי הכתרה של ה׳ אלקים על כל המציאות, על כל המרחב והזמן וכל ההשתלשלות. "ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד:ל"ט).

מופע ראשון של 1112 בפאי
78671169414776421441	111263583553871361011023
	^ <-- 12,701 ספרה

1112 מופיע לראשונה ב־12701 — שנראה שמסמל את אותו תהליך של הכתרה, דרך מעשה הבריאה עצמו, ככתר של תהליך הבריאה שהוא הפסוק הראשון. ו־441 (אמת) קודם לו^[1]. 12701 = 13 × ראשוני ה־165 (977)

כוכב 13

המילה הפותחת של התורה היא "בראשית"^[2], ויש לה גימטריה קטנה 13. בראשית הייתה "ראשית". ראשית של מה? זה לא אומר. כי זו הייתה הראשית של ההתחלה עצמה. זו הייתה ראשית האפשרות של ההתחלה – כלומר, תחילת עולם הריבוי, הצמצום של עולם האלוקי כדי שריבוי יוכל להתקיים.

13 היא הגימטריה של "אחד" וגם של "אהבה", ששניהם מבטאים את מושג האחדות. שימו לב כיצד 13 הוא כוכב מגן דוד הראשון בצורתו הפיגורטיבית שנראה כמו כוכב.
 
כוכבי דוד הפיגורטיביים (צורניים) משקפים את שלבי הבריאה. הכוכב הראשון (1) הוא הנקודה ההתחלתית — העולם הראשוני של ה' שהוא אחד ואין מקום לשום דבר אחר.

כוכב דוד הבא הוא בדיוק 13 = אחד. לאחר מכן יש לנו מונח נוסף למילה "אחד", שפירושו "אחד מתוך משהו". הוא נקרא "יחידה" ויש לו גימטריה 37. שוב, הכוכב הבא מכיל 37 נקודות. לבסוף, הכוכב הרביעי הוא 73 — שהיא "חכמה" עצמה, שכן כל מונחי האחד הללו קשורים לחכמה.

אהבה = 13
כמו קודם, שורש מגן דוד הוא כוכב 13. זהו הכוכב הראשון שנראה כמו כוכב (הכוכב הראשון, 1, הוא רק נקודת מרכז).

13 היא הגימטריה של "אהבה".

כשאנו אומרים קריאת שמע, עלינו לכוון את דעתנו באמת לאחדות ה', והתודעה אמורה לאפשר לעצמה להשתחרר בכך למרות שזה אומר "אני" הולך "למות" או "להיעלם" ופשוט לבטוח בה' ולהתחבר אליו באהבה.

אלו דברים כה עמוקים, והם דורשים הסבר רב, אך בעיקרו של דבר ניתן לומר בפשטות: מכיוון שה' הוא באמת אחד ואינו מחולק לשום דבר, אנו חוזרים דרך צימצום העולמות אל עולם של "אין עוד מלבדו" (כמו קודם)^[1].

מעניין לציין ש-13 הספרות הראשונות של פאי הן:
פאי = 3.1415926535897
1+415+926+535+897 = 2774 = 2701+73 = 2×19×73
ל-2774 יש גם סכום אלפים:
774 + 2 = 776 = נקודה אמצעית (הצימצום).

חסד אלוקי

חילוף של "האותיות לפני" של בראשית א:א הוא:

גימטריה של הפסוק הראשון (חילוף של "האותיות לפני" של האריז"ל)
אקארטש	אקא	אכדטמ	אש	דרלטמ	האש	דאקצ
611	102	74	301	283	306	195
סכום הגימטריות: 195+306+283+301+74+102+611 = 1872 = 26×72

26 היא הגימטריה של שם הוי"ה, ו-72 = חסד. החילוף של "לפני" חודרת אל השורש, וכך אנו רואים כי יסודו של בראשית א:א הוא אך ורק חסד אלוקי.

הבריאה הייתה מעשה של אהבה. היא "משהו" שהקב"ה החליט לברוא כדי להגשים את אהבתו ולהתאחד מתוך אהבה עם הנבראים (אם הם יבחרו בכך מרצונם החופשי). שם הוי"ה מבטא זאת בדיוק.

י-הוה = 26 = 13×2
זהו שם אחד, אך בנוי משני כוכבים של אהבה ואחדות. שניים — כי יש את ה' שהוא אחד, ומאהבתו ברא אותנו כדי שנתאחד עמו. זו הרעיון הבסיסי, וכמובן שיש לדון רבות, כמו מדוע המספר 13 מבטא זאת דווקא, מדוע אלה כוכבי דוד, מדוע אלו מספרים ראשוניים ומדוע 13 הוא המספר הראשוני השישי וכו'.

כדי להגשים את מטרת הבריאה, על האדם לעורר את רצונו לכך, לרצות האמת בכל ליבו, לאהוב את האמת, ולזכות באהבת אמת עם ה' עבור חייו ובריאתו^[1].

היכן אנו מוצאים את "אהבת אמת" (בגימטריה 849) לראשונה בפאי? במיקום 1,675 (1+675 = 676)

במספרים, אנו רואים פעולה כזו כאשר מספר כתר חסר את ה-1, כמו 1540 שצריך להפעיל את ה־"1" כדי להפוך ל־1+540 = 541.

חיפוש של הרצף 13–541 (אהבה ישראל) בפאי נותן:

מופע ראשון של 13541 בפאי
44307672164527031345	1354167649668901274786801
	^ <-- 82,492 ספרה

שים לב לרצף שלפני 703-13-45 ואחריו 676. אני רואה מספר דרכים להסתכל על זה, אבל דבר אחד בטוח: יש כאן סיפור גדול. נאמר זאת בפשטות: אהבה (13) של אדם (45), אהבה (13) של ישראל (541), חתום באלוקים שברא את בראשית (676).
וב"מגיד מישרים" (סעיף שיר השירים), כתוב:

"כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה" (שיר השירים ח ו) - שאוהב הקב"ה את בריותיו. שכשם שהמות פורסת כנפיה על כל באי עולם כך רחמיו של הקב"ה הם על כל העולם איש לא נעדר

ואכן, מגן דוד הוא מאוד סמל של לב, סמל של אהבה ואחדות. אדם צריך "לזרוק השכל" ולדבר הרבה עם ה'. לא כאילו הוא רחוק, אלא כמו אבא שלך, כאילו הוא לידך ומקשיב. ואז — תראה נפלאות.

מרחב 26 ממדי
רמה: מתקדם

כפי שנאמר קודם:

הגימטריה של בראשית א:א	=	2701
נקודת האמצע של 2701	=	1351	(351 = המשולש ה-26)
נקודת האמצע של 1351	=	676	(262 = הריבוע ה-26)

351 הוא המשולש ה-26 (1+2+3+...+26 = 351). לכן, 1351 הוא "מספר הכתר" של המשולש ה-26.

נקודת האמצע הסופית היא 676, שהוא הריבוע ה-26..

המספר 26 נקרא "שם העצם" של ה', כי הוא מתאר את מהותו הנצחית של ה', שהיה, הווה ויהיה. נראה כי הסמליות כאן היא שהבריאה החלה בתחום ה' לבדו. זהו המספר 26² = 26×26, שבו כל מה שהיה, הווה ויהיה — כולו כלול ב"מרחב" האלוקי, כביכול, בכח.

לאחר מכן, אנו רואים את כתר המשולש ה-26, רמז לכתר העליון ולשרשרת המשתלשלת מה-26 אל נקודת הבריאה..

לסיום, כמה מילים מעניינות שקשורות לכך, כפי ששמעתי מאורן עברון:

676 הוא מה שמקבלים כאשר מעלים את שם הויה (26) בחזקת 2, כלומר יוצרים "ריבוע", שמשמעותו יצירת מרחב. ומבחינה מתמטית, הוספת מימד נוסף על ידי "העלאתו בריבוע".

אם נעשה אותו דבר, אך במקום לכל השם כולו, נעשה זאת לאותיות שם הויה בנפרד, נמצא:

5-6-5-10 הופכים ל: 10² + 5² + 6² + 5² = 186 = מקום = מרחב!

זה ידוע היטב בספרי הקבלה ויש לזה חשיבות רבה.

זכרו גם שהמספר 2701 מופיע לראשונה בפאי במקום ה־165 (שזה בגימטריה "נקודה"). אם נכפיל את שתי האותיות הראשונות של שם הויה (י־ה) בשתיים האחרונות (ו־ה):
11×15 = 165 (נקודה).

זהו עומק עצום ורב, והקישור הזה — המשודרג — בין חלקי שם ה' הוא דבר שמופיע בכתבי קבלה רבים, אך לא כנוסחה מתמטית כפי שצויין לעיל, עד כמה שידוע לי, עמוק להפליא. הדברים האלה עמוקים מאוד בהחלט.

עם זאת, רעיון יצירת ה"מרחב" הוא מושג שאדם צריך באמת להתעמק ולהגות עליו.

האם מרחב תופס מקום? כי מה שקורה הוא, שבתודעה שלנו ההגדרה היא שאם אתה "מרבע" משהו, אז עכשיו יש מרחב, שהוא ריבוע בעל 26 צלעות — כלומר יש "שטח", שזה המרחב עליו אנו מדברים.

אבל באמת — האם חייב להיות "מרחב" בין הנקודות? או שאולי הנקודות, למשל, יכולות להיות מוערמות זו על גבי זו, בלי לתפוס מקום, אך להיות מלאות ופוריות במידע המושתל בהן, לפני שהן "נפתחות" למה שאנו מכנים "מרחב ממשי" — מרחב דו־ממדי או תלת־ממדי?

כמו למשל, ממדים שהם "חסרי מקום" בתפיסה שלנו של דו-ממד ותלת-ממד?

אם בהגדרה אנו מצמצמים את 2701 לנקודה המרכזית, אזי אנו כבר משתמשים בהגדרות של מרחב עבור "2701"? אם כן, אז הנקודה המרכזית היא מיקוד של מקום מסוים במסגרת ההגדרה של 2701 (X/Y/Z וזמן וכו'), וה"נקודה" הזו לא ניתנת לחלוקה — לחלוקה, כפי היא… ובכן, "נקודה" — שהיא הדבר הקטן ביותר שאנו יכולים להעלות על דעתנו, ולכן היא אינה תופסת מקום ולכן היא "0" מקום, אז איך נוכל לחלק את האפס? אבל אז שואלים: ומה עם הנקודה המרכזית של 1351… שזה "רק" דרך להצביע על נקודה — ולא ספירה ממש בתוך הנקודה, אלא ספירה ביחס ל־2701 נקודות, שבהן 1350 מהן פונות אל המרכז מצד אחד, ו־1350 מצד שני — או נקודה של 2700 מסביב וכו'...

אז אנו מגלים שמכיוון ש-1351 הוא מספר — וגם אי-זוגי — ניתן "לחלק" אותו שוב לנקודה המרכזית שלו ול"נקודות" שמצביעות אל הנקודה המרכזית שלו. אז כעת, או שאנחנו נעים מהנקודה המרכזית של 2701 אל צד כלשהו — שהוא הנקודה המרכזית של אותן 2701 נקודות, בחלק שבו כבר חילקנו אותן לקבוצות של 1350–1–1350 — וכעת אנו מצביעים על הנקודה ה־676 באותו צד...

או!! שאנו בעצם קורסים פנימה לתוך הנקודה, ומגלים שהיא עצמה פרקטלית, כלומר מכילה בתוכה עולם שלם, ולא שפנינו לנקודה אחרת בתוך 2701 הנקודות. אני מקווה שזה ברור.

לדעתי, שתי האפשרויות נכונות, אבל הקריסה פנימה מתאימה הרבה יותר לרעיון שמעבירים המספרים והצורות האלו.

ולכן, כשאנו קורסים שוב אל ה"שורש" של הכל — וזה מדהים שהוא למעשה "מושרש" במספר איתן במספר סופי ומושלם — כלומר מסתיים בריבוע, ולא סתם ריבוע אלא 26 כפול 26 — נראה שאנחנו נוגעים כאן במרחב בן 26 מימדים, שהוא עדיין אינו פיזי, אלא בעצם כמו אבן הבניין הבסיסית ביותר של המרחב הפיזי שאנו מכירים, הדו־ממדי והתלת־ממדי. למה אני מתכוון? בואו נרחיב עוד קצת:

שורש 26 הוא כל הממדים בבת אחת, כפי שידוע מהשם עצמו שפירושו המילולי הוא – כל הדברים שהיו, כל הדברים שהם, וכל הדברים שיהיו – כלומר, הזמן כולו. אך באותו "זמן", הוא גם כל מה שהיה, כל מה שהווה, וכל מה שיהיה – כלומר, כל מה שיכול לקבל צורה או תבנית ולהתממש במציאות הפיזית, או כל מה שפועל כדי שזה יתממש במציאות וכן הלאה – כל פרטי ה"הווה"בכל הזמנים.

משמעות הדבר היא שזהו ההגדרה של זמן וחומר, אך גם של כל הדברים הנצרכים לכך ש"נקודה" תהפוך להגדרה של מרחב – כלומר נקודות מרובות ב"מיקומים" שונים שמגדירות מרחב. אך כיצד ייתכן שהנקודות תהיינה במיקומים שונים מלכתחילה אם אין מרחב שמגדיר מיקומים שונים כדי להצביע עליהן או למקם אותן באותם "מיקומים שונים"? זה כמו הביצה והתרנגולת – צריך "נקודה" כדי לברוא מרחב, וצריך "מרחב" כדי לאפשר לנקודות להיות ממוקמות במיקומים שונים כדי שהמרחב יתקיים.

אז זה פותר את הבעיה: הכול מושרש בתוך הנקודה הראשונה. כל המידע של כל ה"פריסות" כבר קיים בנקודה המרכזית הראשונית הזו, ולכן הנקודה היא ה"אחדות" הגדולה ביותר שאפשר להבין, והיא כבר מכילה את כל ההגדרות שאנו צריכים כדי לאפשר בניית שאר ההגדרות. לכן, זהו אבן הבניין האולטימטיבית, – החכמה הראשונית.

זה הרבה יותר מזה, אך לפחות לי – זה מאפשר להבין זאת באופן הגיוני מההתחלה ועד הסוף, ולדעתי – זה לא פחות ממדהים ומהמם לחלוטין.

>> הבא מקום העולם

הערות

• [1] נשמע מאורן עברון לחזור
   
• [2] המילה הפותחת "בראשית" היא מעין מספר-על, גביש עם אינסוף פנים ומשמעויות.
  
  האות "ב" של "בראשית" מחוברת לספירת בינה, שהיא הספירה שאחר "חכמה", ולוקחת את "נקודת" החכמה ובונה ממנה.
  
  שימו לב ש־בראשית = 913 = 900 + 13 (אחד).
  900 = 2²×3²×5², כלומר גורמיו הם ריבועי שלושת המספרים הראשוניים.
  
  דבר זה רומז אולי להתחלת המספרים מה־1, האחדותי, המספר הראשוני האולטימטיבי. ספירת הבינה בונה את מערכת המספרים מנקודת החכמה הראשונית.
  
  שׂים לב שכוכב הדוד הבא אחרי 73 (חכמה) הוא כוכב של 121 נקודות – המספר המורכב הראשון.
  121 = 11×11 מרמז על התפשטות מספרית. 73 (חכמה) מיוצגת על ידי האות י שגימטריה שלה היא 10, והגימטריה הקטנה היא 1.
  
  121 = 11×11 121 הוא כמו התפשטות של 10+1. 10 מייצגת את המבנה השלם, בעוד ש־11 מייצג "תנועה" (כמו שנאמר ב"שערי אורה"). העלאה בריבוע מרמזת על הוספת מימד.
  בהתרחבות נוספת:
  11×11×11 = 1331 (13/31).
  111×111=12321
  111×111×111=1367631 ((שים לב ל־ 13/676/31, כלומר, 676 במרכז = 26²).
  הפתעה מעניינת. זה דורש חקירה נוספת.
  
  שים לב גם ש־351 = 702 / 2 (חצי שבת)
  המשולש ה-351 = 61,776 (61 = עין ו־776 = נקודה אמצעית)
  המספר הראשוני ה־26 הוא 101 = מאין
  לחזור
   

דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 3

הדירוג שלך: 12345678910