בכורות דף מד. א

מה לומדים מפסוקים דלהלן, במומים שבעינים?

מה הוא המום?
עיור ניטלו עיניו, אפי' אחת מהן,
איש עיור חוורור ומים הקבועים - עיניו קיימות רק אינו רואה בהן
דק שיש לו קרום על העין ומחלישה ראיתו
תבלול עיניו מבולבלות - חוט מן השחור נכנס ללבן

מום בקרני הבהמה כדלהלן מה דינו?

נעקרו לגמרי ונראית גומה בראש נגממו ונשארו שרשיו
ניטל עם העצם (זכרותן) מום גמור - ופודין עליו [1] פסול למזבח, אבל לא נפדה
ניטל בלא העצם ---- כשר [2]

בכורות דף מד: א

האם יש להקפיד שלא לשתות מים בפני רבים? [תוד"ה ואין].

לתלמיד חכם שלא בסעודה בשעת סעודה
לרש"י יש להקפיד אין להקפיד
לר"ת אין צורך להקפיד [3] אין להקפיד
-------------------------------------------------

[1] פי' בשאר קדשים שצריכים פדיון פודים על מום כזה.

[2] וכן עושים לכתחילה בפרה אדומה שהיו קרניה וטלפיה שחורים, שחותכים אותם מעל העצם.

[3] ומה שאמרו בגמ' "משתינין מים פבני רבים ואין שותין מים בפני רבים" - ה"ק אפי' מי שדרכו להקפיד שלא לשתות מים בפני רבים, בכל אופן להשתין לא יקפיד משום סכנה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף