[1] בזבחים (דף נז.) נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא בהאי כללא ד"אין דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש" היכא שהלימוד הוא "הימנו ודבר אחר", דהיינו שהדבר שבא ללמד עתה בהיקש אינו נלמד כולו בהיקש, אלא בחלקו הוא מפורש בפסוק ורק חלקו נלמד בהיקש. וכגון כאן ההזאות של הפר והשעיר בקודש הקדשים חלקם מפורש בכתוב, דהזאה אחת בשעיר וז' הזאות בפר מפורשים בפסוק, ורק שבעת ההזאות דשעיר והזאה אחת דפר הם אינן מפורשות ונלמדות בהיקש. ובאופן כזה ס"ל לר' עקיבא שחוזר ומלמד בהיקש, ואילו ר' ישמעאל סובר שאינו חוזר ומלמד בהיקש.

[2] פי', סוג ההיקש עתה הוא שונה מההיקש הראשון, דההיקש הראשון היה בין סוגי הבהמות - פר ושעיר, ואילו ההיקש עתה הוא בין המקומות, שאנו משוים את ההיכל, לקודש הקדשים, וכיון שהלימודים שונים בין ההיקש הראשון לשני על זה לא נאמר הכלל "דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש".

[3] פי', דכיון שלומד שני דברים גם אלו המפורשים בפסוק וגם אלו שבאו מהיקש, לכך איידי דנלמד מההיקש את המפורשים נלמד ממנו בחדא זימנא גם את הדברים שאינם מפורשים ורק נלמדו בהיקש.

[4] פי', התערב לו חלק מדם הפר ומדם השעיר בכלי שלישי, אכן יש מספיק במזרק הפר ובמזרק השעיר כדי להזות מהם את המתנות שצריך לתת. והנה בכה"ג פשיטא שיזה מהדם הנשאר במזרקים הראשונים, אלא שיש לדון כשבא לשפוך שיריים, האם הדם שנמצא במזרק השלישי המעורב ראוי להשפך על יסוד המזבח החיצון, או שישפך לאמה כדם פסול.

[5] לקמן איפלגו בה ת"ק וראב"ש היכא שקיבל דם חטאת בד' כוסות ונתן ד' מתנות רק מכוס אחת, מה דין שאר הכוסות, דלת"ק הם נדחים ונשפכים לאמה - והיינו שאין כוס עושה את חבירו שירים, ואילו לראב"ש אינם נדחים, וכוס עושה את חברו שירים להשפך על יסוד המזבח.

[6] ס"ל דאפי' לראב"ש האומר שעושה את חבירו שירים ונשפך על יסוד המזבח הני מילי בכה"ג שיכל לתת מאיזה כוס שירצה, משא"כ כאן שהדם שבכוס השלישית נפסל ולא היה ראוי להזאה.

[7] ס"ל דאפי' לת"ק שכוס דוחה את חבירו ואינו ראוי להיות שירים, ה"מ היכא דדוחה בידים כדלעיל שיכל להזות ולא הזה, משא"כ כאן שהדם שבכוס השלישית - לא נעשה בו שום מעשה לדחותו בידים, ולכך אין הדמים שבו נדחים ונשפכים לכו"ע ליסוד.

[8] ר' יאשיה ס"ל בעלמא שאף שלא כתוב בפירוש "יחדיו" כמאן דכתיב דמי, וכיון שכאן כתיב (ויקרא טז:יח) "ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח" - דרשינן כאילו כתיב "יחדיו", ללמד שצריך לערבם ולתת משניהם יחד.

[9] ס"ד דהכא גם ר' יונתן מודה, משום דכתיב בענין המזבח (שמות ל:י) "וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה", ומשמע שנותן רק כפרה אחת משתיהם ולא נותן וחוזר ונותן.