[1] שחשב שעי"ז יקבל סררה אצל המלך ויספקו מזונותיו משולחן המלך.

[2] שלמה עשה מהגרים שהיו בארץ להיות עבדיו, והיתה להם שררה בזה, והיו עכו"ם שנתגיירו בשביל להימנות מעבדיו.

[3] כמעשה הכותים ששילח בהם ה' את האריות והיו הורגים בהם, ומפחד האריות נתגיירו.

[4] שבעל החלומות אמר לו להתגייר, אבל אינו מתגייר מרצונו.

[5] כדכתיב (אסתר ח:יז) "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם".

[6] רק גרים שמתגיירים כבזמן הזה שאין סבה חיצונית להתגייר - רק משום שמכיר באמת.

[7] לפי התירוץ הראשון בגמ' רב ורב ששת לא חולקים, (ולא כמו שסברנו בתחילה שרב סובר שכל שאין לה עדים לא מוציאים מהשני בכל ענין - אפי' כשאין לה בנים מבעל הראשון). ומה שאמר רב "בעדים", אין כוונתו שבלי עדים אין מקרה שמוציאים אותה מידו, דגם רב מודה למה שאמרה הברייתא שאם אין בנים מהבעל הראשון מוציאים משום לעז אפי' בלי עדים, אלא שהוא מעמיד את משנתנו שמדברת דוקא בעדים, דמשום שכתוב "הוציאוה" - והוצאה מהבעל הראשון נעשית לכו"ע רק ע"י עדים, ולכן הוא מעמיד את המשנה ביש לה עדים וגם יש לה בנים מבעלה הראשון, שאז דוקא ע"י עדים מוציאים אותה מהשני, אבל בלא עדים לא היו מוציאים כדי לא להוציא לעז על הבנים מהבעל הראשון.

[8] וכמו שסברנו בתחילה בדעת רב, ולכן רב מעמיד את משנתנו דוקא ביש לה עדים דבלי עדים לא מוציאים אותה אפי' כשאין לה בנים מהבעל הראשון. והני מתנייתא, דהיינו הברייתא הראשונה שמחלקת בין אם הפסיק אחר בינתים - שלא חייב השני לגרשה, לבין שלא הפסיק אחר בינתים - שכן צריך לגרשה, וכן הברייתא השניה שחילקה בין אם היו לה בנים מבעלה הראשון - שלא חייב השני לגרשה, ובין שלא היו לה בנים מבעלה הראשון - שכן חייב לגרשה, הם אליבא דרבי שסובר שמוציאים אשה בלי עדים ואפי' רק משום קול (וכתבו התוס' בד"ה אמר, שהכוונה רק על הוצאה מהבועל אבל מהבעל לכו"ע אין מוציאים בלא עדים), רק שיש לחלק בכה"ג שלא היו עדים שאם הפסיק אחר בינתים גם לרבי לא מוציאים משום קול בלי עדים, וכן אם יש לה בנים מהבעל הראשון לא מוציאים על קול בלי עדים. אולם רב חולק על רבי וסובר שבלי עדים לא מוציאים בשום ענין.