[1] והיינו הילדים שנולדו לעבד עברי משפחה כנענית אינם יוצאים עמו בצאתו לחירות ומשום שאינם מתייחסים אחריו אלא אחריה, ולכך גם בת אביו שנולדה משפחה אינה נחשבת אחותו ואינו חייב עליה.

[2] שיש לאביך אישות בה, ואילו בגויה אין לאביך אישות ותפיסת קידושין בגווה, ולכך הבת שנולדת לאביך ממנה אינה אחותך.

[3] כן מסיקה הגמ' שהתנא שחולק על ר' יוסי בר' יהודה הוא ר"ש, ור"ש דורש בכל מקום טעמי דקרא, ולומד מ"כי יסיר" לרבות כל המסירים (כדלקמן), ולא רק בשבעה עממים.

[4] ודייקינן מדכתיב "כי יסיר" - האב, ולא כתיב "כי תסיר" - האם, ש"מ שבנך הבא מעכו"ם אינו בנך ואין שייך בו "כי תסיר", וכל האיסור (המוזכר כאן) הוא שאת בתך לא תתן לבן עכו"ם כי יסיר בעל בתך את בנך - דהיינו נכדך מעלי. ולמדנו מכאן שבן או בת הגויה אינם בכלל "בנך" ולכן אינה נקראת אחותו.

[5] דאי אפשר לייבם לאף אחת מהן, דשמא פוגע באחות זקוקתו. ואפי' אם חלץ לאחת מהן אין יכול לישא את השניה, דיתכן שזו שחלץ לה היא באמת יבמתו, ומדרבנן אחות חלוצתו אסורה.

[6] מקרה זה לא מבואר להדיא. ובראשונים מבואר שתצא כיון שיתכן שפגע באחות זקוקתו (דאולי השניה היא היבמה האמיתית), ואין לו אח שיפקיע את זיקתה, ואפי' אם הוא ירצה לחזור ולחלוץ לאחותה ג"כ אסור באשתו שקדם וכנס דהיא תהיה אחות חלוצתו האסורה מדרבנן, והאלימו חכמים את גזירתן.

[7] אף שהראשון שכנס יתכן שלא כנס את היבמה אלא את אחותה - ופגע באחות זקוקתו, מ"מ כיון שיבם אחיו את אחותה, עתה ממ"נ נפקעה הזיקה והיא מותרת לו, ולכן לא מוציאים אותה מידו.

[8] כגון שהיו ב' משפחות משפחת לוי ומשפחת ישראל, האח הראשון למשפחת לוי חולץ לאחת מהן, וכן האח הראשון למשפחת ישראל חולץ לאחת, ואח"כ האח השני למשפחת לוי יכול לישא את חלוצת האח הראשון למשפחת ישראל, ממ"נ, דאם היא יבמתו הרי מייבם, ואם אינה יבמתו הרי קיבלה חליצה מיבמה האמיתי. וכן האח השני למשפחת ישראל יכול לישא את חלוצת האח הראשון למשפחת לוי, ממ"נ וכו', וקמ"ל דלא גוזרים שמא ייבם בלא חליצה.