[1] פי', דאה"נ דהם לא מקדשים אם לא נתן את השיעור, אכן כאן גבי ניסוך המים אין שיעור ג' לוגים בדוקא אלא אפי' יותר מג' לוגין ראוים לנסך, וכיון שכן מתקדשים כל המים שבחבית להפסל בלינה, ולכך היה צריך להביא דוקא בחבית שאינה מקודשת.

[2] וגם מטעם זה הביאו בכלי חול, דלא מועיל מה שיכוון שלא יקדש - דכלי שרת מקדשים שלא מדעת.

[3] פי', דאף שאין מקדשים שלא לדעת ויכול לכוון שלא יקדשו, מ"מ גזרו שמא אם יראו שמביאים את המים מחבית מקודשת יחשבו שכן נתקדשו לדעת (ולא כוונו שלא לקדשם), ויטעו לחשוב שנסכים אינם נפסלים בלינה.

[4] ובכל אופן אף שמעיקר הדין לא יתקדשו המים כיון שהשיעור הוא דוקא בג' לוגין וכאן נתן יותר, וכן צריך דעת לקידוש, מ"מ יש לגזור שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים לכה"ג מלאום - שבזה לא שייך שיעור וגם מקדשים אותן לדעת, כיון שאין מקדשים ידים ורגלים אלא במים קדושים, ועתה משתמשים בהן לניסוך. וא"כ הרואים יחשבו שאלו המים אף שודאי נתקדשו בכל אופן לא חששו על מה שעברו לינה, ויאמרו שנסכים אינם נפסלים בלינה.

[5] דרך המסננת להיות משתי כלים עליון ותחתון, בעליון שמים את הדבר שצריך לסננו, ובתחתון מתקבץ מה שכבר עבר את המסננת, ולפיכך בתחתון ודאי שיש איסור גילוי, כיון שהיין שם כבר נסתנן, אולם בעליון הוא יורד ומסתנן.

[6] ס"ל לת"ק ואף שהיין שבכלי העליון מסתנן, מ"מ יש לחוש לסוגי ארס שאינם צפים למעלה - שלהם לו מועלת המסננת.

[7] כיון שאין זה ראוי למלך להביא יין שהתגלה, ואע"פ שהוא עבר במסננת ונסתננן. וכ"ש א"כ שאין להביאו לגבוה.

[8] ומפרש רב יוסף שמחלוקתם היא האם עיקר מצות שירה היא בפה, וכלי הנגינה רק מבסמים את הקול וא"כ אינו דוחה את השבת, או שעיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת.