[1] כן פירש"י בפירוש הראשון, ובפירוש השני פירש שהכוונה ליום שאחר החג, מה שנקרא "אסרו חג".

[2] רב הונא מפרש את טעמו של ר' יוחנן ב"ב משום דכתיב "כפות תמרים" - ו"כפות" משמע שנים אחד ללולב ואחד למזבח.

[3] הוכיחו תוס', שריב"ב חולק בכל שבעת הימים וסובר שהיו מביאים חריות של דקל ולא היו מביאים ערבות, וזה מה"ת דדורש "כפות" שנים, וכמו שדרש אבא שאול שחביטת ערבה מה"ת מדכתיב "ערבי" אחת ללולב ואחד למזבח, כך הוא דורש מ"כפות", ואת דרשת "ערבי" ס"ל שצריך לדברים אחרים. וכן לית ליה ערבה מהלכה למשה מסיני.

[4] ס"ל שטעמו של ריב"ב אינו מפסוק אלא מסברא דיש לנו לעשות סימן יפה בחריות הבאות מעץ התמר לפני המזבח. והסימן יפה הוא, ד"מה תמר אין לו אלא לב אחד (דהמוח שהוא השרף של העץ נמצא רק בגזע האמצעי ולא בענפים היוצאים), כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים".

[5] דכיון דלא יליף לה מקרא אלא רק סברא להראות סימן יפה, בזה יתכן דסגי ביום אחד.

[6] דשפיר אית לן למימר דדריש "ערבי" או שיש לו הלכה למשה מסיני, ותרוייהו היו מביאים גם לולב וגם ערבה. וביאר הערוך לנר, דלא היו ממציאים חכמים לעשות מנהג יפה בלולב, אם לא היינו מוצאים כמותו מה"ת או מהלכה למשה מסיני, ולכן על כרחך שלשיטתו עושים כן בערבה, ובאו חכמים לחדש שגם בלולב יעשו כן לסימן יפה.

[7] וביארו התוס' (בד"ה אחד), שעכ"פ חלוק לולב מסוכה, דבלולב אין לברך אלא פעם אחת ביום - גם אם נאמר שמברכים כל שבעה, משא"כ סוכה שמברך כל פעם שנכנס לאכול ולשתות ולישון אפי' עשר פעמים ביום. והטעם דבלולב מברך רק פעם אחת משום שכיון שהגביהו יצא ידי חובה, לכן אין לברך כל פעם.