SUKAH 44 (17 Adar II) - Dedicated by Elliot and Lori Linzer in honor of Mairav Linzer's birthday.

סוכה דף מד. א

מצות ערבה, מה מקורה?

במקדש בגבולין
לאבא שאול מה"ת - ערבי נחל שתים לר' יוחנן מיסוד נביאים [1]
לרבנן מהלכה למשה מסיני לר' יהושע בן לוי מנהג נביאים [2]

מי היו נכנסים להקיף בערבה בין האולם למזבח?

כהנים בעלי מומין ישראלים
לריש לקיש הקיפו לא הקיפו
לר' יוחנן לא הקיפו לא הקיפו

סוכה דף מד: א

האם מקיים מצות ערבה בערבה האגודה בלולב?

כשהגביה לשם לולב ושוב הגביה לשם ערבה כשהגביה פעם אחת
לר' אמי לא יצא
לרב חסדא א"ר יצחק יצא לא יצא

מה דין ההלל בראש חדש? [תוד"ה כאן].

האם הוא חובה או מנהג? האם מברכים עליו?
ליש מדקדק מנהג, ואומרו בדילוג אין מברכים עליו
לרבינו תם מנהג, ואומרו בדילוג [3] מברכים עליו [4]

סוכה דף מד: א

האם ערבה צריכה שיעור? [תוד"ה שלשה].

לפירש"י לתוס'
לרב נחמן ג' בדין (-ענפים) - ויש בהן עלים לכל ארכן קלח (-ענף) אחד - ויוצא ממנו ג' עלין [5]
לרב ששת בד אחד שיש בו עלה אחד

באיזה אופנים אמר אייבו משום ר' אלעזר ב"ר צדוק שלא ללכת בערב שבת יותר מג' פרסאות?

כשהולך לביתו כשהולך לאושפיזא
ללישנא קמא דרב כהנא לא ילך ילך - דבין כה סומך על מה שבידו
לאיכא דאמרי לא ילך - שמא לא ימצא כלום

-------------------------------------------------

[1] הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, תיקנו וחייבו לעשות כן - ולכך הוא כשאר מצות דרבנן שמברכים עליהם.

[2] כלומר, אינו תקנה גמורה, אלא מנהג שכך הנהיגו הנביאים, ולכן לא שייך על זה ברכה, דאפי' אינו בכלל "לא תסור".

[3] ומה דאמרינן "י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל" שמשמע שציבור גומרים את ההלל בעוד ימים, י"ל דיחיד לאו דוקא אלא ה"ה ציבור, ונקט יחיד לומר שאפי' יחיד צריך לגמור בהני י"ח ימים. עוד תירצו התוס', שכשאין כל ישראל ביחד קורא להם יחיד. ומה שאמרו בתענית (דף כח:) "תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר", אין הכוונה שציבור חייבים מדינא - אלא ממנהג. ו"גומר" פירושו אומר, והיינו בדילוג ולא שלם.

[4] ס"ל לר"ת שמברכים על מנהג, ולשיטתו אין חילוק בין ציבור ליחיד. והראיה שמברכים על הלל בר"ח, מזה שחשב רב (בתענית כח:) שבאו לומר הלל שלם, ועל כרחך משום שברכו עליו. וכן מוכח גם מסוגיא דברכות (דף יד.) שאסור להפסיק בו לדבר הרשות, ואם לא מברכים עליו מה שייך הפסק. ומה שלא מברכים על ערבה - ואמרה הגמ' הטעם משום דהוי מנהגא, [ומזה באמת הוכיח במחזור ויטרי (הובא בתוס' בברכות יד. ד"ה ימים) שאין מברכים גם על הלל בר"ח, וכשיטת היש מדקדק], שאני ערבה דהוא רק טלטול בעלמא - ולכן אם היה מצוה היו מברכים אבל על מנהג לא, משא"כ הלל שהוא אמירה - ולא גרע מקורא בתורה שמברכים, [וראה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' קצ"א ובערוך לנר על התוס' דידן].

[5] כן פירש המהר"ם את דברי התוס' (וכן פירש הר"ן). והמהרש"א פירש שיש קלח אחד שממנו יוצאים ג' בדין.

עוד חומר לימוד על הדף