[1] כדי שיהיה הדבר בכלל פרשת שביעית צריך שיהיה דומיא דהנאת אכילה וסיכה שהנאתן וביעורן שוה, אבל סתם עצים שמיועדים להסקה - שהנאת החום משריפתן באה אחר ביעורן, כיון שזו צורת הנאתו לא נאמרה פרשת קדושת שביעית לרבנן.

[2] אף שהם באמת הנאתן וביעורן שוה, מ"מ לא נשתנה דינם משאר סתם עצים, ולכך אפי' שלקטם לשם אורה אין עליהם קדושת שביעית.

[3] ומה דמרבינן מ"לכם" לכל צרכיכם - הוא לרבות כל דבר שהנאתו וביעורו שוה, אבל משרה וכביסה ש"הנאתן אחר ביעורן" - זה אסור לעשות מפירות הקדושים בקדושת שביעית.

[4] דמצינו שיובל (שביעית ויובל חדא היא) הוקש לפרשת "כי תמכרו ממכר", ויש לנו ללמוד מזה ששביעית מתחללת רק דרך מקח.

[5] כיון דכתיב (ויקרא כה:יב) "כי יובל היא קדש תהיה לכם" - הוקש יובל להקדש, וכמו שבהקדש מהני דרך חילול כך בשביעית מועיל דרך חילול.

[6] אבל בירושלים ודאי שמותר לקנות בהמה חיה ממעשר שני לזבחי שלמים, - תוד"ה על.

[7] דחיישינן שמא ישהה אותם אצלו כדי לגדל ולדות, ונמצא שמשהה את מעשרותיו, וכן בשביעית אסור להשהות אחר זמן שכלה לחיה מן השדה - דחייב בביעור.

[8] דכיון שיש לחוש שמא יגדל מהם עדרים בנקבות - גזרו זכרים אטו נקבות.