[1] רש"י מפרש דלית להו להני תני תנאי את סברת התנאים דלעיל האומרים העוסק במצוה פטור במצוה, ורק ס"ל לפטור בתפלה ותפילין משום שתפלה צריכה כוונה, ותפילין צריכים כובד ראש ובחופה יש שכרות וקלות ראש. ותוס' (ד"ה חתן) חולקים, וסוברים שגם התנאים האלו ס"ל דהעוסק במצוה פטור מהמצוה.

[2] ונחלקו רב יוסף ואביי בשיעורו, דרב יוסף ס"ל שהוא שתים שלש ביצים, ואילו אביי ס"ל שהוא משהו קטן כמו שרגיל בר בי רב לטעום לפני שיוצא לשיעור. והוא כשיעור כביצה, - תוד"ה תרתי. וכל נידון זה גבי פת, דלפירות אין שיעור - דאפשר לאכול מהם הרבה חוץ לסוכה.

[3] לרב אשי חיישינן שמא ירדם ליותר זמן, ומה שהתרנו בתפילין שינת עראי מיירי במניח ראשו בין ברכיו. ולרבא הטעם, משום שגם שינת עראי נחשבת שינה לענין סוכה, כי פעמים שאדם מנמנם מעט ודי לו.

[4] דיש לחוש שמא מתוך נמנומו יפלו התפילין מידו ועי"ז יתבזו התפילין.

[5] דיש לחוש שמא יפיח בהם.

[6] כלומר, ואינו צריך להניחם דוקא במקום שמור, אלא יכול להניחם אצל מראשותיו בשנתו, והטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובני אדם צריכים לישון, ולא הטריחום לחפש כל פעם מקום שמור להצניעם שם, או ללכת עד מקום שמור כדי להצניעם שם.

[7] ולא ס"ל לחשוש כדעת ר' נתן וחכמים שמא ימלך ויבוא לשינת קבע.