[1] הדין הוא שעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכן שלוחי מצוה פטורים מן המצוה. וכתבו התוס' (בד"ה שלוחי), שפטורים בין ביום ובין בלילה אפי' בשעת חנייתן, דרק כשהולכים לדבר הרשות פטורים רק בשעת הליכתם. ועכ"פ מיירי שאם יהיה טרוד בקיום מצוה יתבטל מהמצוה, דאל"כ שאפשר לו לעשות שניהם, אין סיבה שיבטל מהמצוה, דאטו מי שיש לו ציצית בבגדו פטור מכל המצות. אכן הר"ן חולק בזה.

[2] דאף שטרוד הוא בצערו, מ"מ אין מצוה להיות מצטער דזה רק רשות, והחיוב הוא רק לנהוג אבילות של נעילת הסנדל ורחיצה וסיכה להראות כבוד מתו.

[3] ואבל לאו בר פאר הוא, ואם יתפאר בתפילין מראה בעצמו שאינו אבל - ואסור. ודוקא ביום הראשון שאז הוא עיקר המרירות כדכתיב "ואחריתה כיום מר", אבל בשאר הימים מניח.

[4] כלומר הטעם שאי אפשר לעשות את החופה בסוכה ולשמוח שם הוא משום יחוד, כיון שסתם סוכה עושים בגג ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד, ושמא ירד החתן למטה לעשות צרכיו ויתייחד אחר עם הכלה.

[5] שהסוכה צרה ואין לה אלא שלש דפנות, ובוש החתן לשחק עם כלתו.