[1] גם אליבא דרבנן, דכיון שמגיעות הדפנות עד הסכך דרך העין לשוטט על משך הדופן עד שרואה את הסכך, ויודע שהוא יושב תחת סכך. וזה דוקא לשיטתו, אבל לשאר השיטות פסולה גם בדפנות מגיעות לסכך, דהרי יושב בצל דפנות, וגם יש בזה חסרון של דירת קבע.

[2] גם אליבא דרבנן, דכיון שכל החסרון בגבוהה מעל כ' אמה שהוא יושב בצל דפנות ולא בצל סכך, זה דוקא מתי שמשך הסוכה הוא פחות מד' על ד' אמות, אולם כשגדולה יותר משיעור זה גם כשגבוהה יותר מעשרים אמה - הוא יושב בצל סכך. וזה דוקא לשיטתו, אבל לשאר השיטות פסולה גם ביותר מד' אמות על ד' אמות, דהא לא שלטה בה העין, וגם יש בזה חסרון של דירת קבע.

[3] והיינו השיעור של סוכה המחזקת ראשו ורובו ושולחנו.

[4] ומבארת הגמ', דר' יאשיה פליג על רב הונא ורב חנן, משום שהוא סובר שאין נפ"מ בשיעור באורך ורוחב של הסוכה לענין המחלוקת של רבנן ור' יהודה דמשנתנו, ובכל ענין לרבנן פסול מעל כ' אמה, (ומשום שטעם הפסול לשיטתו הוא שאין העין שולטת בסכך, ולכך אין נפ"מ מה היה משך הסוכה), ורק אם הדפנות מגיעות לסכך, בזה ס"ל שרבנן מודים שכשר אפי' מעל כ' אמה.

[5] וכתבו התוס' (בד"ה יש) בתירוצם הראשון, שהוא לפי חשבון ד' אמות לגובה עשרים אמה, ואם היתה גבוהה יותר מעשרים אמה צריך להיות ברוחבה יותר מד' אמות על ד' אמות. ובתירוץ השני כתבו, שקים להו לרבנן שאפי' בגובה אלף אי אפשר שלא יהיה צל סכך פורתא כשהיא רחבה יותר מד' אמות.

[6] וטעמו ביארו התוס' (בד"ה כמאן), דס"ל שאם קטנה משבעה על שבעה טפחים וגבוהה כל כך, היא נראית כלול של תרנגולים ולא סוכה.