[1] אכן יש בדבר זה שני תנאים אליבא דר' עקיבא, וכאן הבאנו את הדעה שבברייתא הראשונה. ולקמן בסמוך נביא את הדעה החולקת, וע' בגמ' לקמן (דף כ.).

[2] דהנה נחלקו ר' עקיבא ור"ש כיצד לדרוש את "והשקה" קמא, דהיינו מה שכתוב "והשקה" קודם הקטרת המנחה, דכתיב (במדבר ה:כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים", שר"ע לומד מזה שאם אמרה שאינה שותה אחר שנמחקה המגילה אפי' שנמחקה המגילה שלא כדין, דהיינו שמחקו אותה קודם שהקטירו את המנחה, בכל אופן כיון שנמחקה המגילה ואינה מודה שלא נטמאה היו משקים אותה בעל כרחה אף שאומרת שאינה רוצה לשתות. ואילו ר"ש יליף מהאי קרא שבדיעבד אם השקה קודם שהקטיר יצא. ומזה נולדו ב' מחלוקות: א) דלר"ש בדיעבד כשר ולר"ע פסול, ב) דלר"ש אם נמחקה המגילה קודם הקטרה אינו משקה בעל כרחה, ולר"ע משקה. וכמבואר כל זה ברש"י (ד"ה והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה).

[3] כתיב (במדבר ה:כד-כז) "וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים" וגו' (קרא קמא). "וְקָמַץ וגו' וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם" (הפסוק האמצעי). "וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה" וגו' (קרא בתרא).

[4] שאם עדיין היה הרישום של מגילת סוטה ניכר בקלף, צריך לשוב ולמחוק אותה אל המים עד שתמחק לגמרי.

[5] כדין, היינו שנמחקה אחרי שהקטיר את המנחה. ושלא כדין, היינו שנמחקה קודם הקטרה.

[6] ר"ע דריש שאם נמחקה המגילה אפי' שלא כדין - דהיינו קודם שהקטיר את המנחה - ג"כ היה משקה לה בעל כרחה. ומה שכתבנו כאן הוא ע"פ רש"י (ד"ה והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה).

[7] דהיינו מתוך בריאות שאינה מפחדת מהמים המרים.

[8] אלא דנים לה כאילו הודתה שנטמאת, דהרי כל מה שבאו המים המרים הוא רק כדי לבודקה, וזו שאומרת שאינה שותה מחמת בריותא הרי היא בדוקה ועומדת - שזינתה, ולכן אין צורך להשקותה. ואפי' חזרה בה אחר הקטרת הקומץ ג"כ אין משקים אותה.