[1] ביארו התוס', דלא צריך לזה פסוק, דפשיטא שלא יחללו עליו שבת - היכא שיש לנו ספק אם הוא בכלל בר חיוב מילה. וכן לגבי נולד בין השמשות, ודאי שלא ידחה שבת, דעדיף שתדחה מצות "שמיני" בשב ואל תעשה - מאשר יחלל שבת בידים מספק.

[2] דפשיטא שרק הטפת דם ברית לא דוחה שבת.

[3] דאדרבה לחדש שחייב במילה הוצרך ר' יהודה (לקמן קלז.) לקרא "המול לכם כל זכר" (בראשית יז:י), ודריש "כל זכר" לרבות אנדרוגינוס, ורבנן לא ס"ל לדרשא זו וצריכים את הפסוק ללמוד אחר, וממילא אין ריבוי לאנדרוגינוס.

[4] כגון ערבי מהול, שב"ש אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית וב"ה אומרים שאין צריך. וכתבו התוס' (בד"ה לא), שלפ"ז משמע שיותר יש צורך למול נולד כשהוא מהול מאשר גר שנתגייר מהול, וא"כ להלכה אליבא דרב כת"ק שנולד שהוא מהול ל"צ להטיף ממנו דם ברית - כ"ש שגר שנתגייר כשהוא מהול לא צריך. וא"כ קשה על הבה"ג שפסק שגר שנתגייר כשהוא מהול כן צריך למולו. ותירצו התוס', דמ"מ מוכח כסברתו מסוגיא דיבמות. ומצד הסברא יש ליישב, דהכא גזה"כ מיוחדת ד"ערלתו" לפטור קטן שהוא מהול.

[5] שב"ש ס"ל מחללין עליו את השבת וב"ה ס"ל שאין מחללין עליו את השבת.

[6] לרש"י, דעת ת"ק לא נזכרה בברייתא (ובודאי אין זה ת"ק דהברייתא הקודמת, דהוא ודאי ס"ל שאין מחללין), ומנסה הגמ' ללמוד מדברי ר' אליעזר הקפר מה סברת ת"ק דידיה.

[7] לדעת תוס', הוא הת"ק שעליו מדברת הגמ' ואומר "מכלל דת"ק סבר דברי הכל מחללין" - דכיון דס"ל לרשב"א שלדברי הכל צריך להטיף דם ברית, מסתמא גם ס"ל שלדברי הכל גם מחללין עליו את השבת - כיון שהוא ודאי ערלה כבושה. (וע' מהרש"א).

[8] דהיינו או רב הונא או רב חייא בר רב.

[9] כן הסיקה הגמ' לדעתם, שנחלקו בזה. ר"ל, שמי שסובר שמחללין עליו את השבת סובר שמלין לשמונה, ומי שסובר שאין מחללין סובר שמלין מיד, ולא כהו"א שלכו"ע מלין לשמונה (דהיינו שכו"ע דלא כרב אסי).

[10] נחשב הולד מקנת כסף, כיון שהיה במעי אמו בשעה שקנאה לשפחה - ואז גם הוא נקנה.

[11] ובאופן זה אפי' אם הטביל אדון השפחה את האם לפני הלידה - נימול הבן לאחד, כיון שאין לבעל העובר חלק באמו, ואינו דומה לדין ישראל שנאמר בו "המול לכם". ופירש"י דאה"נ יכל להעמיד גם כאן בקנה אדם אחד מגוי שפחה מעוברת, רק שלא הטביל את אמו קודם הלידה - שאז לר' חמא נימול לאחד. אלא שרצה לאשמועינן חידוש יותר גדול, דאפי' היכא שהטביל את אמו, אם זה לקח את האם וזה את העובר - נימול לאחד. (אמנם ע' בתוד"ה כגון).

[12] והגם ששפחה זו אינה טמאה לידה - בכל אופן הדין שנימול לשמונה, וזה דלא כרב אסי הסובר שדוקא אם אמו טמאה לידה נימול לשמונה. אולם ר' חמא החולק על ת"ק וס"ל שדוקא באופן שטבלה אמו אז נימול לשמונה, הוא ס"ל כרב אסי דכל שאין אמו טמאה לידה נימול לאחד.

[13] פי', הוקשה לגמ' דלדעת ת"ק לא בעינן להטביל את השפחה קודם הלידה כדי שיהיה נימול לשמונה, א"כ בכל אופן שלקח את האם מעוברת נימול לשמונה, ואיך יתכן א"כ יליד בית שנימול לאחד. ועל זה תירצה הגמ', שמיירי באופן שקנה את האם רק בשביל עוברה, אבל אין לו שום חלק באם - אלא רק שהולד יהיה שלו, ובאופן זה מצד אחד נחשב יליד בית - כיון שזכות הלקוח בולד הוא מכח אמו, ומצד שני נימול לאחד כיון שסו"ס אין ללוקח חלק באם ואינו דומה לולד הנולד לישראל.

[14] ובאופן זה גם ת"ק מודה שאינו דומה לנולד לישראל, כיון שתמיד תשאר אצלו כנכרית גמורה - ולא יחול על האם חיוב מצות.