[1] רבה אליבא דרב חסדא (לעיל בעמוד ב'), ס"ל ש"אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל", ושאני גבי לטלטל כלי כדי לכסות את הביצה דהוא הצלה מצויה, דדרך התרנגולת להטיל באשפה מקום שדורסים שם בני אדם. אמנם כלי לקבל את הביצה אסור, דאין דרך תרנגולת להטיל במקום מדרון שנצטרך כלי כדי לקבלה (והוי הצלה שאינה מצויה).

[2] וחולק על רבה ולא ס"ל לטעם ש"אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל", וה"ה במשנתנו הטעם למה אין נותנים כלי תחת הנר לקבל בו את השמן, הוא משום ש"מבטל כלי מהיכנו".

[3] ובכה"ג מיירי בסוגיין דאמרינן שאפי' אם "עבר" (-דהיינו מזיד) ועישר - מתוקן, ואינו מוקצה.

[4] והקשו התוס', דלשיטתו איך מותר ליתן את הסל תחת האפרוחים, הא הוא "מבטל כלי מהיכנו" - ולכו"ע אסור לבטל כלי מהיכנו. ותירצו, דרב יוסף מעמיד את הברייתא אליבא דר"ש דלית ליה "מגו דאיתקצאי". עוד תירצו, דגם למ"ד הזה דיש מוקצה לחצי שבת, היינו רק לענין שאסור לאכול את הדבר, אבל לטלטל את הסל מותר, (ולתירוץ זה סוגיין אליבא דכו"ע).

[5] ולפ"ז תמהו התוס', דא"כ למה המשנה גבי שמן אומרת שאינו ניטל, ולגבי ניצוצות כן, הלא בשניהם הוא אותו דין, ותלוי אם הוצרך לכלי לצורך מקומו או לא. ותירצו, דקודם באה המשנה לאשמועינן את עיקר הדין ש"אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל", ודין זה השמיעה לנו המשנה בדוגמא של שמן, ושוב אמרה שאם צריך את הכלי לצורך מקומו - מותר, וזה השמיעה לנו בדוגמא של ניצוצות.

[6] בתירוץ השני העמידו התוס' ששתי המשניות מיירי שנטל את הכלי באופן שהיה צריך למקומו, ובכל אופן ברישא גבי שמן אסור, דרב יצחק ג"כ מודה לטעם של "מבטל כלי מהיכנו", ולכן אסור בכל ענין.

[7] והגם שאסור לרדות דבש, לר' אליעזר מדאורייתא ולרבנן משום שבות. תירצו התוס' (בד"ה דחשיב), דמיירי שהדבש רדוי ועומד.

[8] כתבו התוס', דהא דס"ל לרב כאן דהוי טלטול - ואסור, הוא דוקא כאן שעושה את עיקר הטלטול לצורך המת שהוא מוקצה, אולם בכר שיש עליו מעות שמנערו והם נופלות - שעיקר הטלטול הוא לצורך הכר שהוא אינו מוקצה, בזה ס"ל לרב דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול.

[9] בתחילה רצתה הגמ' לומר הטעם, משום דס"ל דטלטול מן הצד מותר, ושנחלקו התנאים האלה במחלוקת האמוראים דלעיל, ושוב דחתה דלכו"ע אסור, ומשום שאדם בהול על מתו אם לא תתיר לו יבוא לכבות. וכתבו התוס' (בד"ה מתוך), שהוא צער גדול ולכן אם נאסור יבוא לעשות במזיד. משא"כ לגבי ממונו, אמרינן איפכא, דאם נתיר לו להתעסק בהצלה יבוא לכבות בשוגג, ולכן אוסרים לו הכל, ואין חשש דאינו בהול כל כך.