[1] ודייק מסוגיא דזבחים שאמרו שם שור הנסקל שנתערב בריבוא זבחים כולם ימותו, א"כ כ"ש הכא שתערב בשוורים הנסקלים שכולם ימותו.

[2] ס"ל לר"ת שהשור הזה שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים שבני סקילה הוא קבוע ביניהם ודנים להם כמחצה על מחצה, ואפי' בכה"ג שאין קבוע ביניהם והם ניידי - שאז יש ללכת אחרי הרוב וכל דפריש וכו', מ"מ ס"ל לר"ת שלא הטריחו לב"ד להורגם. ועוד שעדיף שלא יהרגום כדי שלא יבואו לאיחלופי בכה"ג באדם שנתערב. אמנם איה"נ שכולם אסורים בהנאה, דהא כל דפריש מרובא דנסקלים פריש. עוד הביאו תוס' שר"ת עצמו ס"ל שאין שור הנסקל נאסר מחיים בהנאה, אלא רק אחר שנסלק או שהומת אז נאסר בהנאה, ולפי"ז פשוט שאין להורגם, ובכה"ג גם עינוי הדין אין.

[3] ומפרש ר"ת שדוקא בזבחים מחמרינן לגבוה וממיתים להם, ולא מועיל מה שנכבשם ויתנודדו, דיש לגזור בזבחים שמא יבואו עשרה כהנים בבת אחת ויקחו מהקבוע למזבח.

[4] וחידש ר' יוסי, דאף שאחד מהם הוא אבא חלפתא שהוא צדיק גמור וודאי לא יצא החץ ממנו אלא מהשני, בכו"א אין הורגים את השני על זו החזקה.

[5] לאוקימתת רבא, ר' יהודה לא נחלק ברישא, אלא בחסורי מחסרא דוקא, דודאי לא יתכן שאחד שלא רצח נכניסנו לכיפה - רש"י ד"ה אלא.

[6] והטעם, דהיא וולדה נגחו, ולכן הוולד גם נאסר.

[7] והטעם שמותר, כיון שלא היה הולד לא בשעת הנגיחה ולא בשעת גמר דין.

[8] והכי מוקים לה בעל הגמ' לברייתא שאמרה שאם משנגמר דינה ילדה ולדה אסור, ועל זה הקשתה הגמ' דאם גם עיברה אחר גמר דין, א"כ יש לאוסרה רק למ"ד זה וזה גורם אסור.

[9] כן תירץ רבינא דבהכי מיירי הברייתא, דכיון שעובר ירך אמו ונגמר הדין על כל הבהמה, לכך לכו"ע ולדה אסור.

[10] והטעם, כיון שדבר זה תלוי בחיות, לא שייך לומר שאם האמא טריפה שגם הולד הגם שיש לו חיות בפני עצמו יהיה לו דין טריפה.

[11] ומה דאמרינן הכא דהיא וולדה נרבעו או נגחו, לאו משום דעובר ירך אמו, אלא כיון שעד עכשיו חיות הולד תלוי באם הוי כאילו נגמר דין שניהם להריגה.