[1] בזה לכו"ע פטור, דכיון שכל חיובו הוא חיוב תשלומים, ומזה הוא פטור מדין קים ליה בדרבה מיניה שהרי הוא היה חייב מיתה. ועי' ברש"י ד"ה מסתברא (בדעת רב) שדין זה אפי' כששיבר את הכלים לאחר זמן, וכן כתבו בתד"ה מסתברא, והגם שאין חייב מיתה מ"מ ס"ל אליבא דרב שכל חיוב גזלן הוא חיוב תשלומין שהוא חל מיד עם הגזילה, ורק כשהחפץ בעין יש מצוה נפרדת להשיבו מדין והשיב את הגזילה, ולכן לא משנה מתי נשבר החפץ. ויש חולקים בזה, עי' ברמב"ן [דף י"ז ע"א מדפה"ר].

[2] נחלקו רב ורבה האם גנב שחייב באונסים הוא קונה את הכלי לעצמו לגמרי וברשותו הוא, או שהוא כמו חיוב שואל באונסים שאף שאין הכלי ברשתו חייב באונסים. רב ס"ל שקונה לגמרי וחיובו הוא חיוב תשלומים, ורבה ס"ל שרק קונה לחיוב אונסים כשואל.

[3] והא דנקט מחתרת, משום שרוב גנבים מצויים שם, וה"ה בשאר מקומות.

[4] כן פירש רש"י בד"ה זו היא התראתו, שדוקא במחתרת נהרג בלא התראה, אבל בשאר המקומות צריך להתרות בו. ופירשנו כאן שבזה נחלקו שני הברייתות, ועי' היטב בהרב המגיד פרק ט' מגניבה הל' ח'.