[1] שמקפדת על פגמה, רק שפוחדת על עצמה ואנוסה היא, דלרבנן מצילין משום שמקפדת על פגמה ורחמנא אפגמה קפיד. ור' יהודה סבר דמה שהתיר רחמנא להצילה בנפשו, הוא משום שמסרה נפשה לקטלא שלא יבעל, ואז מצילין שלא יהרגנה, וזו שלא מוסרת עצמה לקטלא לא הורגים לו.

[2] והיינו שאינה מקפדת על פגמה, וראה ברש"י ד"ה במקפדת שפירש דכיון שעל עבירה סתם אינו נהרג כגון עכו"ם ושבת, ורק כאן משום פגמה נהרג, ושלא מקפדת אינו חמור משאר עבירות.

[3] והטעם שלא משלם קנס על תחילת ביאה בבא על חייבי כריתות [שיש להם קנס], משום שבתחילת ביאה יש לו פטור של קים ליה בדרבה מינה, ורק בסוף ביאה שהיא כבר פגומה שאין הורגים אותו אז מתחייב קנס. ואיה"נ בשאר נערות שאינם חייבי כריתות חייב קנס מהעראה, וכן מפורש בירושלמי שאמר שאם הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה משלמים כולם קנס.

[4] הנה רש"י כתב בפירוש שאין חיוב קנס אלא על השרת בתולים. והיש מפרשים ס"ל שלא נתרבתה עראה אלא לחיוב עריות במיתה וכרת וחייבי לאין וכו', אבל לקנס לא נתרבה.

[5] כיון שניתן להצילו בנפשו. ואין לומר כאן שאחר העראה שפגמה נפטר מקטלא ויתחייב בממון, דכיון שעראה היא הכנסת עטרה, הרי שכבר בעראה שיבר בתוליה, וקנס ומיתה באם כאחד.