[1] והכי קאמר, דכיון שכתוב ונוקב שם יומת, משמע שאינו חייב אלא על השם המיוחד, להכי כתיב איש כי יקלל אלהיו מ"מ. וכיון שכתוב איש איש כי יקלל, אתא לרבות גם בן נח.

[2] מזה שאמר ר' יצחק שלא נצרכה אלא לרבות הכינויים בבן נח ואליבא דר"מ, משמע שלרבנן לא שנא ישראל ולא שנא בן נח פטור.

[3] ס"ל דכיון שאין ב"ד של ישראל ממיתין על זה אין בן נח מוזהר עליו, ולא ס"ל שגם זה מתרבה מקרא דויצו ה' אלקים וכו', שמשם למדנו שעכו"ם אסור בע"ז - ועי' רש"י ד"ה גיפוף.