[1] פירש רש"י בסוף ד"ה ובהמה, שכל מה שנחלק רב פפא לומר באשה רק משכב אחד הוא רק גבי רביעת בהמה, אולם ודאי שלא יחלוק על הדרשה הפשוטה בכל מקום ממשכבי לרבות שני משכבות. ובתד"ה אדרבה, משמע שדברי רב פפא הם אינם דוקא ברביעה, אלא שפירשו שרב פפא לא בא לחלוק על הדין באשה, אלא רק אמר שאם נחתת לחלק בין אשה לבהמה היה לנו לחלק להיפך. ולפי פירושם יהיה הדין לרב פפא שבין באשה ובין בבהמה חייב בשניהם.

[2] עי' רש"י ד"ה אמר אביי זה קלונו מרובה, שפירש בזה ב' לשונות בדברי אביי, דהנה אביי בא ליישב למה ישראל שהשתחוה לבהמה לא מיקטלא הבהמה ואילו אם רבע את הבהמה כן מיקטלא. ותי' אביי זה קלונו מרובה - ברביעה, וזה קלונו מועט - בעבודת כוכבים. והיינו שמצריך אביי תקלה וקלון כדי לחייב את הבהמה, וזה דלא כרב ששת.

[3] ובפי' השני כתב רש"י שהגם שמצריך תקלה וקלון, מ"מ לדינא אינו חולק על רב ששת וס"ל דכיון שיש ברביעה קלון גדול, לכך הוא חשוב קלון גם בעובד כוכבים. אולם עכ"פ לב' הפירושים חלק אביי על רב ששת בזה שס"ל שסגי בתקלה לחודיה, וס"ל לאביי דבעינן תקלה וקלון, ועל זה הקשו תד"ה זה, שמשמע שאביי בא ליישב לסברת רב ששת שסגי בתקלה לחודיה ולא לחלוק.