פסחים דף סח. א

כיצד מפרשים את הפסוק (ישעיה ה:יז) "וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ"?

וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם - כמדובר בם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ
לאביי יהיו כבשי הרשעים שייכים לצדיקים כמדובר בהמשך הפסוק
נכסיהם של הרשעים - הצדיקים יאכלום [1]
לרבא עתידים הצדיקים להחיות מתים [2]

מתי נאמר הפסוק המורה שהחמה תאיר פי מ"ט ממה שעכשיו,
ומתי נאמר שתבוש החמה שלא תאיר לעתיד?

שתאיר פי מ"ט שתבוש שלא תאיר
לרב חסדא לימות המשיח לעתיד לבוא -
שיהיה בעולם זיו זוהר ומראה שכינה
אליבא דשמואל [3] לעולם הבא במחנה צדיקים לעולם הבא במחנה שכינה

פסחים דף סח: א

בהמת תמיד שצריך להקריבה בשבת שנמצא בה יבלת וצריך לחותכה, מה הדין?

במקדש [4] במדינה [5]
ביד [6] מותר אסור
בכלי לר' יהושע ור' עקיבא: אסור
לר' אליעזר: מותר
אסור

פסחים דף סח: א

לר' אלעזר ולר' יוסי בר' חנינא [7], מה דין חתיכת יבלת מקרבן באופנים דלהלן?

לחה יבשה
ביד חד אמר: מותר
וחד אמר: אסור
מותר
בכלי אסור חד אמר: מותר
וחד אמר: אסור

האם יש חיוב אכילה ושתיה במועדים דלהלן?

בכל יום טוב בעצרת, בשבת, בפורים
לר' אליעזר אין חיוב - דשמחת יו"ט רשות [8] חייב בחציו [9]
לר' יהושע חייב בחציו

-------------------------------------------------

[1] והיינו חורבות הרשעים הנקראים מחים, ולמה נעשו חורבות - משום שאת כל נכסיהם יירשו הצדיקים שנקראים "גָּרִים" - שהם עושים עצמן כגֵרים בעולם הזה.

[2] רבא הוקשה לו על פירוש אביי שפירש את הפסוק כולו מענין אחד, משום שכתוב בפסוק את תיבת "וְחָרְבוֹת" עם ו', ואם כדברי אביי היה צריך לכותבה בלא ו'. ולכן סובר רבא דכיון שכתוב בו' ש"מ שבא לומר ענין חדש, ותחילת הפסוק פירושה בענין אחר, והוא: דתיבת "וְרָעוּ" כוונתה על החיאת מתים - ולמדה הגמ' כן מגז"ש, וזה "כדברם" כפי שנאמר על אליהו ואלישע שהחיו מתים.

[3] שמואל ס"ל בכל מקום שלא יהיה שינוי בטבעי העולם בין העוה"ז לימות המשיח, אלא רק בענין אחד - והוא שלא יהיה שעבוד מלכיות, (וע' באורך ברמב"ם הלכות מלכים פרק י"א), ולשמואל על כרחך שבימות המשיח תאיר החמה כשם שמאירה עכשיו.

[4] כגון בהמת תמיד שצריך להקריבה בשבת שנמצא בה יבלת וצריך להוציאה.

[5] כגון אדם שנמצא יבלת בגופו ורוצה להוציאה.

[6] דאינו אלא שבות, כיון שאין הדרך לחתוך אלא בכלי, והוא משנה לחתוך ביד.

[7] נחלקו כיצד להעמיד את משנתנו האומרת אליבא דר' יהושע ור"ע שאין חתיכת יבלתו דוחה את השבת ואת המשנה בעירובין דכן דוחה במקדש את השבת. דחד אמר דשתיהן מיירי בעושה ביד, ומשנתנו ביבשה, והברייתא בלחה. וחד אמר דשתיהן מיירי בלחה, ומשנתנו בעושה ביד ולכן מותר, והברייתא בכלי ואסור. ומתוך דבריהן יוצאת המחלוקת דלהלן.

[8] ס"ל לר"א שאדם ביו"ט או יאכל וישתה, או ישב וילמד כל היום, דהיינו שיכול לבחור באפשרות השניה - והוא פטור מאכילה ושתיה היות ששמחת יו"ט היא רק רשות.

[9] אמרו בגמ' שהכל מודים בעצרת דבעינן לכם משום דיום שניתנה בו תורה, וחייב האדם להראות שנוח ומקובל יום זה על ישראל שניתנה בו תורה. וכן בשבת משום דכתיב (ישעיה נח:יג) "וקראת לשבת עונג", וכן בפורים דכתיב (אסתר ט:כב) "ימי משתה ושמחה".

עוד חומר לימוד על הדף