פסחים דף לז. א

האם מותר לאפות לפסח פת עבה טפח, והאם מותר לאפות ביו"ט פת יותר מצרכו?

פת עבה טפח פת יותר מצרכו
לרב הונא לב"ש: אסור
לב"ה: מותר
-----
לרב יוסף לכו"ע אסור [1] לב"ש: אסור [2]
לב"ה: מותר [3]

האם עושים בפסח סריקין המצויירין [4]?

של בעה"ב של נחתום
לחכמים אין עושין אין עושין
לר' אלעזר בר
צדוק משם אביו
ללישנא קמא מותר - דאין מקפידים אסור - דמקפידים שיהיו יפים
לאיכא דאמרי אסור - דאין בקיאים מותר - דבקיאים
לר' יוסי רקיקים (-דקים): עושים - דאין ממהרין להחמיץ
עבים כגלוסקאות: אין עושים - דמחמת עוביין מחמיצים מהר

סוגי לחמים שעשו אותו באילפס או בחמה, האם חייבים בחלה?

עשאן באילפס עשאן בחמה
לר' יוחנן חייבים פטורים
לריש לקיש הרתיח ולבסוף הדביק: חייבים [5]
הדביק ולבסוף הרתיח: פטורים
פטורים [6]

פסחים דף לז: א

האם מעיסה וחליטה חייבים בחלה או לא?

מעיסה (-נותן
קמח על מים רותחים)
חליטה (-נותן
מים רותחים על קמח)
להו"א
בתנא קמא
לבית שמאי פטורה חייבת
לבית הלל חייבת פטורה
לר' ישמעאל בר"י
בשם אביו
ללישנא קמא פטורה
לאמרי לה חייבת

לחכמים
עשאן באילפס פטורה
עשאן בתנור חייבת
__ לתנא
קמא [7]
לבית שמאי חייבת
לבית הלל פטורה
לתנא
השני
לבית שמאי פטורה
לבית הלל חייבת

מה הדין מעשה אילפס שלא חזר ואפאו בתנור, ומה הדין מעשה אילפס שחזר ואפאו בתנור?

לא חזר ואפאו חזר ואפאו
לר' יוחנן [8] לתנא קמא: חייב בחלה
לר' יהודה: פטור מחלה
חייב בחלה [9]
לדחיית הגמ' פטור מחלה לתנא קמא: חייב בחלה
לר' יהודה: פטור מחלה

-------------------------------------------------

[1] ואין להביא ראיה מלחם הפנים, מפני כמה חילוקים: א) דנעשה בכהנים זריזין. ב) דהוא פת עמילה - שעמלים הרבה בלישתו שעושים בו ששפים אותו שלש מאות שיפות ביד, וחמש מאות בעיטה - מכת אגרוף. ג) עצים שהיו במקדש היו יבשים במיוחד - ועי"ז היתה האש שם חמה מאד. ד) התנור היה חם, כלומר שהיה מוסק תמיד לאפות בו מנחות, (משא"כ במצות שפעמים שהתנור היה מוסק רק עתה). ה) התנור היה של מתכת - שמתחמם יותר משל חרס.

[2] ס"ל דאין טורחין ביו"ט טירחא שלא לצורך, ולכן אסור לאפות פת מרובה יותר ממה שצריך.

[3] וטעמם מבואר בביצה (דף יז.) משום שהפת נאפית יותר כשהתנור מלא. וכתבו התוס' (בד"ה ובית), שלפ"ז אסור לתת בתנור ולחזור ולתת פעם אחרת.

[4] הכל מיירי על לכתחילה, אכן בדיעבד אם עשה יוצאים בהן בפסח, ולא חוששים שמא נתחמצו.

[5] דכיון שעשאם בדרך זו, הרי הם דומים למעשה תנור, ומודה ר"ל שחייבים. ואמר עולא שבהכי מוקי ר"ל את הברייתא שאמרה "סופגנין ודובשנין והאיסקריטין - עשאן באילפס חייבין", שהרתיח ולבסוף הדביק.

[6] התוס' (בעמוד ב' בד"ה דכולי) הביאו בשם ר"ת, שדוקא בבלילתו רכה נחלק ר"ל לפטור מחלה, אולם בבלילתו עבה שכבר חייב משעה שנעשה עיסה - מודה ר"ל שחייב בחלה, ואפי' אם בישלו לבסוף באילפס עם משקים. וס"ל לר"ת שגם בכה"ג על בלילה עבה מברך המוציא.

[7] הוקשה לגמ' על דברי ת"ק מה טעם לחלק בין מעיסה לבין חליטה, ולכן חוזרת בה הגמ' וסוברת שאין חילוק, ויש שני תנאים בדעת ב"ש וב"ה, יש תנא דס"ל שב"ש לחומרא וב"ה לקולא בשניהם, ויש תנא דס"ל להיפך שכאן הוא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה.

[8] ס"ל לר' יוחנן שמעשה אילפס חייבין. ואמר ר"י בתוס' (ד"ה דכולי) שדוקא כשאפאה באילפס, אבל אם נתן משקים בדרך של בישול (ולא רק מעט שמן כדי שלא ידבק וכדומה) בזה גם ר' יוחנן מודה שפטור מחלה.

[9] כן מבואר במהר"ם חלאווה שיתכן שסובר כן ר' יוחנן שאם חזר ואפאו לכו"ע חייבין, ע"ש. אכן אם נאמר דגם ר' יוחנן מודה לדברי רבא בסברת רבא, דדרשינן מ"לחמכם בתנור אחד" - דלחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם ושאין אפוי בתנור אחד - אלא שנתבשל באילפס ולבסוף נאפה - אינו קרוי לחם, א"כ יאמר ר' יוחנן שאין חילוק בין אם חזר ואפאו ללא, דלר' יהודה בכל ענין פטור, ולרבנן בכל ענין חייב.

עוד חומר לימוד על הדף