פסחים דף לו. א

מה דרשינן מדכתיב "לחם עני", וקרינן "לחם עוני"?

מדכתיב "לחם עני" מדקרינן "לחם עוני"
לר' יוסי הגלילי לא דריש דלא יוצא בפסח במצת מעשר שני [1]
לר' עקיבא פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן [2] לחם שעונים עליו דברים הרבה [3]

האם מותר ללוש או לקטף את העיסה ביין שמן ודבש בשביל שאר ימות הפסח?

לכתחילה בדיעבד
לרבן גמליאל ללוש: אסור, ואם עשה תשרף מיד
לקטף: מותר אפילו לכתחילה
לחכמים לא ילוש ויקטף יאכל
לר' עקיבא מותר אפילו לכתחילה ללוש ולקטף

האם מותר לעשות את הפעולות דלהלן במצות או במנחות?

ללוש בפושרין ללתות [4]
במצה אסור - דנעשית ביד כל אדם
בכל המנחות מותר - דנעשית במקום זריזין [5] אסור - דנעשית גם מחוץ לעזרה
במנחת העומר מותר - דנעשית במקום זריזין מותר - דנעשית במקום ציבור [6]

פסחים דף לו: א

מה דין מעשר שני שנכנס לירושלים? [תוד"ה דאמר].

כשנטמא כשלא נטמא
למ"ד מחיצה לקלוט מה"ת פודה אותו אפי' בירושלים [7] אסור להוציאו מירושלים
למ"ד מחיצה לקלוט דרבנן או יוציאנו או יפדנו במקומו יכול להוציאו ולפדותו בכל מקום

סוגי חלוט [8] דלהלן, מה דינם לענין לצאת בהם בפסח ולענין חיוב חלה? [תוד"ה פרט].

לענין פסח לענין חלה
בבלילה עבה - שחזר ואפאה אינו יוצא - דאינו לחם עוני חייב בחלה - דנקרא לחם
בבלילה רכה - שחזר ואפאה יוצא - דהוא לחם עוני חייב בחלה - דנקרא לחם
בבלילה רכה - שלא חזר ואפאה אינו יוצא - דאינו לחם כלל אינו חייב - דאינו לחם כלל

-------------------------------------------------

[1] פי', דכיון שנקראת מצה "לחם עוני" - א"כ בעינן דוקא מצה שמותר לאוכלה כשהוא אונן, ואילו במעשר עני נאמר "לא אכלתי באוני ממנו" - שאסור לאכול ממנו באנינות.

[2] כלומר, לאפוקי שאינו יוצא במצה עשירה בלילה הראשון, אבל בשאר ימי הפסח ס"ל לר"ע שמותר לאוכלה.

[3] שגומרים עליו את ההלל ואומרים עליו את ההגדה.

[4] לתיתה היא, שנותנים את החטים במים וכותשין במכתשת כדי להסיר את קליפתן, וכך הם נעשים סולת נקיה.

[5] אף שאינה נעשית בדוקא ע"י כהנים, מ"מ כיון שאת הלישה צריך לעשות בעזרה - דהרי המחבת והמרחשת והתנור הם כלי שרת, וכיון שרואים הכהנים את מעשה הלישה, הם מלמדים את הלש להזהר בה. [ופירשו התוס' (בד"ה במקום), דאף שמנחת מאפה תנור אינה צריכה לישה בכלי שרת, מ"מ כיון שהתנור היה בעזרה היו רגילים ללוש אותה שם. ורבינו אפרים בר אפרים הגבור מפרש, שהיו צריכים ללוש בעזרה משום שהיו מודדין אותה בעשרון של קודש, ואי אפשר להוציא אותה מהעזרה אחר שנתקדשה].

[6] פי', דכל עסקי מנחת העומר נעשים ע"פ ב"ד ובזריזין, ואין מה לחוש.

[7] כתיב (דברים יד:כד) "לא תוכל שאתו", ודרשינן "שאתו" - ואין שאת אלא אכילה, דכתיב (בראשית מג:לד) "וישא משאות מאת פניו" (ושם מיירי במנות אוכל), ומזה למדנו שפודה את המעשר כל שלא יכול לאוכלו, ומעשר שני שנטמא בירושלים אינו יכול לאוכלו - א"כ יפדה אפי' בירושלים.

[8] "חלוט" הוא קמח שנחלט במים רותחים.

עוד חומר לימוד על הדף