[1] וקרא ד"לא ילבש" מיירי בכה"ג שלובש בגדי אשה ויושב בין הנשים כדי לזנות עמהם. וההוכחה לכך - דבהכי מיירי קרא - דהרי כתיב "תועבה", ובלובש בגדי אשה גרידא אין כאן מעשה תועבה.

[2] דרש מ"לא ילבש" דלא יתקן איש תיקוני אשה, והמסיר שער בית השחי וכו' - הוא מתקן תיקוני אשה.

[3] צריך אחד מן השוק שידור עמו בנזיר, ואומר "אם טמא הייתי - הרי שאתה תהיה נזיר מיד (כדי שבסוף שלשים יהיה הקרבן הטהרה בשבילו), ואם טהור הייתי הרי שאתה תידור להיות נזיר בעוד שלשים יום". [אכן בגמ' מבואר שגם ר' יהושע מודה לבן זומא, ולא אמר את דבריו אלא לחדד את התלמידים].

[4] קרבן טהרה הוא עולה חטאת ושלמים, וקרבן טומאה הוא חטאת העוף (ואשם אינו מעכב אם לא הביאו). ואומר "אם אני הייתי הנזיר הטמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה אינו כלום" - כיון שהוא חטאת העוף שבאה על הספק ואפשר לעשות עמה תנאי זה.

[5] ואומר "אם אני הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזהו קרבן טהרתך".

[6] הקשה בן זומא על עצתו של ר' יהושע, דבמציאות איך ימצא אחד שיסכים לידור עמו בנזיר, ולכן על כרחנו צריכים למצוא תקנה איך שיביא קרבנותיו לבד.

[7] ואומר "אם טמא הייתי, החטאת תעלה לקרבן טומאה שלי (ואשם אינו מעכב אם לא הביאו), והעולה תהיה נדבה. ואם טהור אני העולה מחובתי (מתוך ג' הבהמות שנזיר טהור מביא והם: חטאת עולה ושלמים), והחטאת העוף אינה כלום", דבאה על הספק וכנ"ל.

[8] ואומר "אם טמא הייתי - העולה הראשונה נדבה, וזו שאני מביא אותה אחר הנזירות השניה שלי תהיה לחובה. ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו העולה שהבאתי עכשיו היא לנדבה, וזו - דהיינו החטאת והשלמים - שאר קרבני". והגם שבאופן זה מביא קרבנותיו לחצאים, חצי עכשיו וחצי לפני חודש לא איכפת לן.