MOED KATAN 22 (7 Elul) - Dedicated in memory of Esther Miryam bas Harav Chaim Zev and her husband Harav Refael Yisrael ben Harav Moshe (Snow), whose Yahrzeits are 7 Elul and 8 Elul respectively. Sponsored by their son and daughter in law, Moshe and Rivka Snow.

מועד קטן דף כב.

הלך גדול הבית לקבור המת, כשחוזר האם מונה עמהן או בפני עצמו, לבה"ג [1]? [תוד"ה דאתא].

תוך ג' ימים הראשונים מג' ימים עד שבעה
בא ממקום קרוב מונה עמהן מונה עמהן
בא ממקום רחוק מונה עמהן מונה לעצמו [2]

מועד קטן דף כב:

מה החילוק בין אבלות על אביו ואמו לבין אבלות על שאר קרובים?

על שאר קרובים על אביו ואמו
ממהר להוציא את מטתם הרי זה משובח [3] בסתם ימים: הרי זה מגונה
בע"ש ובעיו"ט: הרי זה משובח [4]
למעט בעסק סחורה [5] רצה ממעט רצה לא ממעט צריך למעט
לחלוץ כתף רצה חולץ רצה לא חולץ צריך לחלוץ
להסתפר אחר שלשים מותר צריך גם שיגערו בו חבריו
להיכנס לבית השמחה אחר שלשים יום מותר רק אחר י"ב חודש מותר
שיעור קריעה קורע טפח מהבגד קורע עוד עד שיגלה את לבו
היה לבוש י' מלבושים קורע רק את העליון קורע את כולם
לקרוע לשנים
עד שפת הבגד [6]
לת"ק: אינו צריך
לר' יהודה: צריך [7]
צריך
לשלול הקרע - בתפירה גסה [8] אחר שבעה מותר רק אחר ל' יום מותר
לאחות הקרע - בתפירה טובה אחר שלשים מותר לעולם אסור
לקרוע ביד או בכלי רצה ביד רצה בכלי דוקא ביד [9]
לקרוע תחת צעיפו [10] מותר אסור

מועד קטן דף כב:

האם מותר לאבל על שאר קרובים להיכנס לבית השמחה?

לשמחת מריעות לשמחת נישואין
ללישנא קמא ברבה בר בר חנה מותר אחר שלשים אסור גם אחר שלשים [11]
לאמימר ברבה בר בר חנה באריסותא [12]: מותר רק אחר שלשים
בפורענותא: מותר אפי' תוך שלשים
מותר אחר שלשים

אם מתו גדולים דלהלן מה הדין?

חכם שמת אב בית דין שמת נשיא שמת
בבתי מדרשות רק בית מדרשו בטל [13] כל בתי מדרשות
שביערו בטלין
כל בתי מדרשות
כולן בטלין
בבתי הכנסת אינה בטלה אינה בטלה
אבל משנים את מקומם
בטלה מתפלה בציבור
אבל לא מקריאת התורה [14]

-------------------------------------------------

[1] רש"י וכן הבה"ג פירשו שהנידון הוא כשהלך גדול הבית לקבור את המת, מה דין גדול הבית עצמו. אכן רבינו יצחק בתוס' פירש, שהנידון הוא לגבי אחד מן האחים שבא תוך שלשה או אחר שלשה וגדול הבית לא היה משום שהלך לקבור את המת, ובזה הנידון האם הוא בטל לשאר אחיו או שמונה לעצמו. והדין הוא, שאם בא גדול הבית והאח הקטן תוך שלשה מונה עמהן, ואם בא גדול הבית אחר שלשה מונה האח הקטן לעצמו אפי' שבא תוך ג'.

[2] ואפי' לר"ש אתיא הך מילתא, ר"ל דאף שר"ש סובר שאפי' בא ביום שביעי מונה עמהן, היינו דוקא כשנגרר אחר בני הבית, אבל בגדול הבית עצמו שהלך לקבור את המת בזה מודה ר"ש שתלוי מתי בא ומאיפה בא.

[3] דכיון שאין רגיל להספיד אותם הרבה, הרי ככל שממהר לקוברם כבוד הוא להם שלא מניחם סתם.

[4] דשמא יתאחר ויכנס שבת או יו"ט ויצטרך להלינם זמן רב בלא קבורה.

[5] לא מיירי בסתם עשיית מלאכה או סחורה דזה אסור בכל אבל, אלא מיירי אפי' במלאכת דבר האבד.

[6] כלומר, עד בית הצואר ששם יש אימרא כפולה של הבגד, והנידון האם צריך לקרוע ולהבדיל לגמרי דהיינו לקרוע גם את השפה הזו או לא.

[7] ס"ל שכל קרע שאינו מבדיל פי שפה הוא "קרע של תיפלות" דהיינו קרע של לא כלום ולא יוצא בו.

[8] דין זה מיירי באיש, אבל באשה מותר לשלול את הקרע לאלתר - דהינו אפי' בתוך השבעה (אחר הקבורה) מפני כבודה שביזוי גדול הוא לאשה להשאר בבגד קרוע.

[9] אבל לא יקרע בסכין - באופן שלא יפסיד את הבגד, אלא צריך לקרוע ביד.

[10] כלומר, שבשעת הקריעה שלא יראה שהוא קורע רוצה לקרוע תחת המקטורן שלו שלא יראה לעין כל, (המקטורן עצמו אין צריך לקרועו).

[11] והקשתה הגמ' עליו מהברייתא שאמרה "ולשמחה ולמריעות" - לאחר שלשים, משמע שאחר שלשים מותר גם לשמחה גדולה כמו שמחת נישואין, דהרי הזכירה הברייתא את שתיהן, ועל כרחך ששמחה היינו שמחת נישואין.

[12] היו נוהגים כמה חברים לעשות ביניהם שמחות - והיום עושה פלוני ולאחר מכן אלמוני, והנה כשהוא רוצה להכנס לשמחה שעושים חבריו זה אסור לו רק אחר שלשים, אולם כשהגיע תורו לעשות את השמחה ולפרוע את מה שכבר נכנס לשמחות חבריו, בזה מותר לעשות אפי' תוך שלשים, כיון שאי אפשר לו שלא לשלם.

[13] כלומר, רק אלו שרגילים ללמוד תורה ממנו בטלים כדי שיתעסקו בהספדו.

[14] אלא בשבת של תוך האבלות נכנסים לבית הכנסת לקרוא בתורה בציבור. והטעם, דבתפלה אף שתתבטל תפלה בציבור מ"מ אינה בטלה לגמרי, אולם קריאת התורה אם לא יכנסו לקרוא בבית הכנסת לא יקראו בכלל.

עוד חומר לימוד על הדף