[1] דכיון שהאויר רטוב אין התנורים מתייבשים תוך החג - ונמצא שטרח שלא לצורך חוה"מ.

[2] הקשתה הגמ' בזה סתירה דבמשנתנו כתוב שמנעול ומפתח שנשברו מתקנן במועד, ואילו בברייתא איתא שעד ימיו של יוחנן כהן גדול היה פטיש מכה בירושלים בחוה"מ בשביל דבר האבד, והוא ביטל זאת אפי' שהוא לצורך דבר האבד - ומכיון שנשמע קולו בחוזק ואין הכל יודעים שבשביל מלאכת דבר האבד הוא, ואיכא זילותא לחוה"מ וגם יבואו ללמוד להתיר.

[3] ולתירוץ זה כתבו האחרונים (קרן אורה, וע' גם בחלקת בנימין) שטעמו של ר' יוחנן כה"ג שגזר אינו משום השמעת הקול אלא משום שמלאכת דבר האבד צריכה להעשות בשינוי ולא כדרכה בפטיש.

[4] הדרך שקודם שסוחטים את הזיתים נותנים אותם בכלי הנקרא מעטן ששם הם מתחממים ומתבשלים, ושוב הופכים אותם (ומה שהיו מהפכים אותם כדי שכל הזיתים יתחממו בשוה), ואח"כ נותנים אותם ע"ג בית הבד. ואם לא יתנו אותם הם יתקלקלו וחשוב דבר האבד.

[5] ובכה"ג שלא כיוון את מלאכתו למועד, אלא שקרה לו איזה אונס שנתעכב ולא יכל לתת את הזיתים קודם החג בבית הבד, או ששכר פועלים והטעו אותו ולא באו.

[6] כלומר, הוא בעצמו, ובסמוך תביא הגמ' ברייתא המפרשת שעכ"פ אחרים עושים לו.

[7] כלומר שמניח אותם בבית הבד וטוען עליהם קורה רק פעם אחת, אבל לא כדרך הסוחטים שטוענים כמה פעמים.

[8] ולשיטתו אדרבה בימי אבלו פשיטא שמותר טפי כיון שהוא רק איסור דרבנן. והמשנה לא היתה צריכה לומר לנו שבימי אבלו מותר - דזה פשיטא, אלא באה לאשמועינן שאפי' בחול המועד מותר.

[9] דאין זה חשיב דבר האבד, כיון שאם לא תזרע שדהו בבכיר (-בזמן הראשון) תזרע באפל (בזמן המאוחר). וכן לגבי שדה פשתן, אם לא תזרע פשתן תזרע ממין אחר.

[10] פי', מקבלי שדות באריסות היינו למחצה שליש ולרביע - שבתבואה חולקים לפי חצי חצי או שליש ושני שליש וכו'. והחכירים הם מי שקיבל לשמור שדה או לעובדה ויקבל מיבול השדה כך וכך כורים (ואם לא תעשה לא יקבל). והקבלנים ג"כ מקבלים את השדה לעובדה ולשומרה ומקבל סכום קצוב של מעות בעד זה (בין תעשה השדה ובין לא).

[11] שהם משכירים חמורים או גמלים או ספינות לאחרים.

[12] דהם אינם יכולים להשמט מהמלאכה כיון שהם עצמם מושכרים.

[13] שלא יחשדו אותו ויאמרו שהוא בעצמו עושה מלאכה.

[14] והחידוש שאפי' שאינו בקבלנות ואפי' שעושה זאת בעיר אחרת שלא מכירים אותו, מ"מ כיון שיכול לחזור לביתו בו ביום אסור, משום שבדברים אלו אין הפסד לבעליהם באיחורם.