MOED KATAN 7 (17 Shevat 5782) - Dedicated by Mrs. Idelle Rudman in honor of the Yahrzeit of her dear husband, Harav Reuven Moshe ben Harav Yosef Tuvia Rudman zt'l, and in memory of her mother, Esther Hadas ('Babtcha') bas Hagaon Rav Efraim Zalman Halperin zt'l.

מועד קטן דף ז. א

מתי מועילה העצה להחריב חורי נמלים ע"י שיתן עליהם עפר מחור אחר? [תוד"ה עד].

בתוך פרסה אחר פרסה
לרש"י אפי' כשיש ביניהם נהר
בלא שום גשר לא מועיל
דוקא כשיש ביניהם נהר
בלא שום סוג גשר [1]
לתוס' בא"נ דוקא כשיש ביניהם נהר בלא שום סוג גשר אפי' בלא נהר אינם מכירים

כתלים דלהלן מה דינם בחוה"מ?

מה מותר? ומה אסור?
כותל הגינה שנפרץ לסתום בשינוי בהוצא ודפנא
ובצרור בלא טיח
לסתום הפירצה כדרכו [2]
כותל חצר שנפרץ לסתום הפירצה כדרכו רק לבנות אבל לא גם לסתור
כותל חצר שנוטה ליפול לרה"ר לסתור ולבנות מחדש כדרכו [3] -----

האם רואים את הנגעים [4] בחול המועד?

באדם טהור [5] בהסגר ראשון [6] בהסגר שני [7]
לר' מאיר אין רואים רואים רואה רק להקל
לחכמים - ר' יוסי אין רואים רואים אין רואים

מועד קטן דף ז: א

כיצד הכריע רבי במצורעים דלהלן, האם רואים נגעיהם במועד?

מצורע מוסגר (הסגר שני) מצורע מוחלט
לברייתא א' [8] - צוותא דאשתו עדיפה לו רואים - וכר' מאיר אין רואים - וכר' יוסי
לתניא אידך [9] - צוותא דעלמא עדיפה לו אין רואים - וכר' יוסי רואים - וכר' מאיר

האם מצורע מותר בתשמיש המטה?

בימי ספירו בימי חלוטו
לרש"י לתוס'
לר' יהודה אסור [10] מותר מותר
לר' יוסי בר' יהודה אסור אסור

האם רשאי הכהן שלא לראות את הנגע לצרכים דלהלן?

לדבר מצוה - חתן וברגל לדבר הרשות
לר' יהודה - מביום הראות [11] רשאי לאביי: רשאי
לרבא: אינו רשאי
לרבי - וצוה הכהן ופנו את הבית [12] רשאי רשאי
-------------------------------------------------

[1] בגמ' נזכרו ג' סוגי גשרים: א) גשרא - גשר רגיל, ב) גמלא - נסר מעץ שעוברים עליו, ג) מצרא - חבל שיש תחתיו עץ צר שהולכים עליו.

[2] אכן בשביעית מותר לבנות כדרכו אע"ג שנראה כאילו עושה שמירה לפירות.

[3] ואין להחמיר עליו רק לסתור ולא לבנות, כיון שא"כ ימנע מלסותרו - ויש לנו לחשוש לסכנת בני רה"ר.

[4] הקדמה: מי שיש בעור בשרו נגע צרעת דהיינו כתם לבן (או כשלג לבן או כצמר לבן או כסיד ההיכל או כלובן ביצה), ויש בו גם סימני טומאה דהיינו שיש שיער לבן באמצע הנגע או שיש מחית בשר חי ובריא תוך הנגע, הרי זה נגע גמור ונקרא מצורע מוחלט. אכן אם רק יש לו נגע לבן בלא סימני טומאה, הרי הכהן מסגיר אותו שבעת ימים - וזהו הסגר ראשון, אם נולדו לו סימני טומאה הכהן מחליטו לטומאה, ואם עמד הנגע בעיניו ולא גדל ולא נולדו בו סימני טומאה מסגירו לעוד שבעה ימים - וזהו הסגר שני. בסוף השבוע השני אם לא נולדו סימני טומאה ולא פשה הנגע - הוא טהור, ואם נולדו בו סימני טומאה או פשה הנגע הוא נעשה מצורע מוחלט.

[5] אין רואים כלל אפי' לר"מ דכיון שאין ראיית הנגע יכולה להועיל לו כלום, דגם בלי הראייה הוא נשאר טהור, לכן עדיף שלא יראנו, מאשר יראה אותו וישתוק.

[6] נחלקו רש"י ותוס' במה מיירי, לרש"י מיירי בסוף הסגר ראשון - ששם הכהן רק יכול להועיל לו, דהרי אם לא יראנו הוא נשאר מוסגר, ואם יראנו יתכן שיטהרנו ויוציא אותו מן ההסגר, ולכך לכו"ע יראנו אפי' אליבא דר' יוסי שלא יכול לשתוק. אלא שהקשו התוס' (בד"ה בהסגר), דהא יתכן שיזיק לו ע"י שיראה שפשה הנגע או נולד אחד מסימני טומאה ויטמאנו להיות מוחלט. ותירצו לשיטת רש"י, שבהסגר ראשון גם ר' יוסי מודה שיכול לשתוק, דהגזה"כ שנאמרה "לטמאו או לטהרו" שלא יכול לשתוק (אליבא דר"י) היא דוקא בסוף שבוע שני שאין אפשרות רק או טמא או טהור, אולם בסוף שבוע ראשון כיון שיש אפשרות להסגירו לעוד שבוע, יכול הכהן לשתוק וממילא יהיה מוסגר לעוד שבוע. אכן כתבו תוס' שכל זה דוחק, והביאו את פירוש רבינו יצחק דמה שאמר כאן "הסגר ראשון" הכוונה לתחילת הסגר ראשון שאז גם ר' יוסי מודה שיכול לשתוק - דלא שייך עדיין "לטהרו או לטמאו".

[7] אם מטהר אותו הכהן - הרי שמטיב לו, ואם מטמא אותו - עושה אותו מצורע מוחלט ומצער אותו, ובזה פליגי, דלר"מ יכול לראות רק בשביל לטהר ואם הוא טמא ישתוק, ואילו ר' יוסי דריש מ"לטהרו או לטמאו" שלא יכול לשתוק - ולכן עדיף שלא יראה.

[8] רבי סובר כר' יוסי שאין לכהן לשתוק, אכן במצורע מוסגר אין הכהן מפסידו - ולהכי חזי ליה במועד בהסגר שני, דאי מטהרו משמחו, ואפילו מטמא ליה ומחליט ליה ומשדר ליה חוץ משלשה מחנות ולית ליה צוותא דעלמא - לא חשוב צער, דהא אית ליה צוותא דאשתו, ומותר הוא באשתו להתיחד עמה בימי חלוטו. ודברי רבי יוסי במוחלט, דאפילו מטהר ליה - הגם שמתירו להכנס למחנה ישראל יש לו צער דאסור באשתו, דהוא צריך לספור שבעה נקיים, ובימי ספירו אסור בתשמיש המטה.

[9] ס"ל שאדרבה רואה אותו בימי חלוטו כר"מ, דאי מטמאו - לא מטמא יותר מדמעיקרא, ואי מטהרו משמחו - דאית ליה צוותא דעלמא. ואע"ג שאם יטהרו יהיה אסור בתשמיש המטה בשבעה נקיים, מ"מ צוותא דעלמא עדיף ליה. ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דלמא מטמא ליה - ויצטרך לצאת חוץ לשלשה מחנות, ולית ליה צוותא דעלמא ומצער ליה. [כל זה לשיטת רש"י, ותוס' בעמוד א' (בד"ה אמר) הקשו ב' קושיות על שיטה זו, ופירשו בענין אחר].

[10] רש"י סובר שלכו"ע אסור מצורע בתשמיש המטה בימי ספירת שבעה נקיים שלו. ותוס' (בעמוד א' בד"ה אמר) חולקים וסוברים שגם זה תלוי במחלוקת.

[11] ודורש ר' יהודה יש ימים שאתה רואה ויש ימים שאין אתה רואה, מכאן למדנו שאין רואים נגעים לחתן, לא לו ולא לביתו ולא לכסותו, וכן ברגל. ולקמן (דף ח.) נחלקו אביי ורבא כיצד הדרשא, דאביי ס"ל שלמד כן מהייתור של אות ו' דוביום, ורבא ס"ל שכל תיבת "וביום" מיותרת היא.

[12] והיינו שממתין הכהן מלהכנס ולטמא את הבית עד שיוציאו ממנו את כליו שלא יטמאו, ואם לדבר הרשות ממתין ק"ו לדבר מצוה. ומבואר בגמ' לקמן (דף ח.) דרבי צריך שני פסוקים, דאם היה כתוב רק "וביום הראות" - הו"א דוקא לדבר מצוה, ולכן צריך לכתוב לקרא ד"וצוה הכהן" ללמד גם על דבר הרשות, ואם היה כתוב רק קרא ד"וצוה הכהן" - הו"א דרק בטומאת הבית הקילו, אבל בטומאה דגופיה החמירו.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף