-------------------------------------------------

[1] וזה שהוכיחה הגמ' שמעמידים למשנה בב' טעמים ולא בב' תנאים. פי', שמעמידים את הרישא גבי תורמים מן התאנים שהן יפות על גרוגרות שהם אינם יפות אבל מתקיימות - דוקא במקום שרגילים לעשות מתאנים גרוגרות - במקום שאין כהן, כי אם יש כהן ודאי גם במקום שאין רגילים יתרום מן התאנים שהן יפות. ואילו הסיפא שאמרה בגרוגרות על תאנים שאין תורמים, קאי רק באופן שיש כהן, דאם אין כהן אדרבא יש לתרום מן הגרוגרות המתקיימות. ולכאורה לא היינו צריכים לדוחק הזה אם היינו מעמידים את הסיפא כר' יהודה שסובר שלעולם תורם מן היפה, ולכך אין תורמים מגרוגרות על תאנים אפי' כשאין כהן. וכל הברייתא מדברת כשאין כהן. בכו"א עדיף להעמיד למשנה א' בב' טעמים ולא כב' תנאים.

[2] מבואר בתוס' שדוקא אם לשים בפנים שהוא מקום זריזין אז עושים בפושרים, אבל שלא במקום זריזין לא, וזה הטעם שלא לותתין לחיטים של המנחות - דאין נעשה במקום זריזין. ולכן יש נפק"מ היכן נעשים סוגי המנחות דלהלן. אמנם שונה דין לחם הפנים, דאף שלישתו ועריכתו בחוץ, בכו"א נילוש בפושרים - דציבור שאני.

[3] דכיון שטעונים שמן, הרי הם צריכים לכלי שרת של מדת הלח שלכו"ע נתקדשו, ולכן עושים לאפייתם בפנים במקום זריזין.

[4] ס"ל דמדת היבש לא נתקדשה, ובאמת לשיטתו לישתה ועריכתה בחוץ, וכיון שאינו בקמום זריזין לא ילושו לו בפושרים ודלא כתנא דמשנתנו.

[5] כתבו תוס' שאם הפסיק ביניהם בדבר אחר אפי' הכל בפרשה אחת דינו כב' ענינים שאין דנים.