[1] כתבו התוס' (בד"ה אתה), שבזה אינו מטיל קנאה בסעודה כיון שלא היו רואים אלו את אלו.

[2] פירש המהרש"א שהם ג' מדרגות, החצר היא הקרובה לארמון ביותר, הגינה הוא מקום זריעת ירקות ומרוחק יותר, והביתן הוא מקום נטיעת אילנות ומרוחק עוד יותר. וגם לענין הגודל הגינה גדולה מהחצר והביתן גדול מהגינה, ולכן לפי המ"ד השני דוקא הביתן הואיל להחזיקם.

[3] הושיבם על גבי סדינים העשוים מעשה מחט ונראים נקבים נקבים. ו"חוּר" מלשון חוֹר.

[4] היינו צמר לבן יקר, וכלי מילת הם בגדים שעושים אותם מצמר שמור שלא יתלכלך מיום לידת הבהמה. ודורש שמואל תיבת "חוּר" מלשון חיוַר - דהיינו לבן בארמית.

[5] ודר פירושו שורה וסוחרת מלשון סיבוב.

[6] ופירוש תיבת "וסוחרת" מלשון סיהרא - שמאיר להם כצהרים.

[7] לכאורה פסוק זה סותר את עצמו, תחילה אומר שהוא "אִישׁ יְהוּדִי" - דמשמע שהוא בא משבט יהודה, ולבסוף הוא אומר "אִישׁ יְמִינִי" - דמשמע שבא משבט בנימין.

[8] ע' מהרש"א, והביאור הוא שהגמ' הביאה את דרשת רבה בר בר חנה בשם ריב"ל כדי לבאר את תירוץ רב נחמן.

[9] רבא אומר להיפך מפירוש רבנן, שהם דרשו את מה שמתגרות משפחות לשבח שכל אחד מייחסו לעצמו, והוא מפרש לגנאי.

[10] משני שבטים אלו נולדו אנשים שגרמו צער לישראל, דבזה שלא הרג דוד שבא מיהודה לשמעי נולד מרדכי שגרם את כל ההתגרות בהמן ונצטערו ישראל, וע"י שלא הרג שאול שבא מבנימין את אגג נולד המן שמצער לישראל.

[11] דבגלל שעשה המן את עצמו ע"ז לא רצה מרדכי להשתחוות לו.