כריתות דף יג. א

באיזה שיעור של שהייה מצטרפים אכילות דלהלן?

אכל ב' חצאי זיתי חלב ונבילה בהעלם אחד - להתחייב חטאת מאכלים טמאים להצטרף לחצי פרס. ומשקים טמאים להצטרף לרביעית - לפסול את הגוִייה
לרבינא בזמן של כדי אכילת פרס אפי' כל היום כולו - אבל כל כזית אכל בזמן של כדי אכילת פרס
למסקנא בזמן של כדי אכילת פרס

אשה שנגעה בטמא מת (-אב הטומאה), ונעשית ולד הטומאה (-ראשון לטומאה) והניקה את בנה, מה דינו?

בינק כהרגלו בינק בתקיפה אחת
לרב נחמן - דחלב צריך הכשר [1] טמא טהור
לרבא - דחלב אינו צריך הכשר [2] טהור

מה הן תשעה המשקים בזוב, ומה החילוק ביניהם?

ומה דינם
א) זיעה. ב) ליחה סרוחה. ג) ריעי. טהורין מכלום
ד) דמעת עינו. ה) דם מגפתו (-מכתו). ו) חלב אשה. טומאת משקין ברביעית [3]
ז) רוקו. ח) זובו. ט) מימי רגליו. מטמאין טומאה חמורה [4] בכל שהוא

כריתות דף יג: א

האם חלב האשה מטמא או מכשיר, וכן חלב בהמה לענין הכשר, באופנים דלהלן?

חלבו לרצון נטף מהדד בסתמא [5] כשאמר בפירוש דלא ניחא ליה
חלב האשה טמא ומכשיר טמא ומכשיר אינו מטמא ומכשיר
חלב בהמה מכשיר אינו מכשיר אינו מכשיר

במה נחלקו התנאים דלהלן, בענין הנכנס למקדש לעבודה כשהוא שתוי?

מה דרשינן מ"יין" [6] מה דרשינן מ"שכר" מה דין שאר דברים המשכרים
לתנא קמא דיין כל שהוא או מגיתו - באזהרה ולוקה דיין כל שהוא או מגיתו שאינו משכר - אינו במיתה פטור [7]
לר' יהודה דיין במיתה דשאר משקים המשכרים באזהרה רק באזהרה - ולוקה
לר' אלעזר דאל תשתה יין כדרך שכרותו, הא אם הפסיק בו או נתן בו מים פטור פטור

מה מותר למי ששתה רביעית יין ללמד ומה אסור?

לאמוד (דמין, ערכין, הקדשות); הוראת איסור והיתר;
טומאה וטהרה; לדרוש לציבור; הלכה למשה מסיני
תלמוד הוראה שלא למעשה [8] משנה פסוקים
לת"ק אסור אסור מותר
לר"י ב"י אסור מותר מותר

-------------------------------------------------

[1] הנה לכאורה היה לבנה להטמא ממה שאכל חצי פרס של אוכלין טמאין (והגם שטומאת מגע אין כאן, דהרי האֵם היא ראשון לטומאה שאינו מטמא אדם וכלים, אולם מדין אוכלים טמאים שיטמא). אכן כיון שחלב האֵם הוא "אוכל" אצל התינוק ולא משקה, לכך הוא צריך הכשר ע"י משקה, והמשקה שכאן הוא "הטפה המלוכלכת ע"פ הדד" - שאינה עומדת לאכילה והיא מכשרת את כל החלב שיבוא, [ואף שכדי שיקבל הכשר צריך שיעור כביצה ובפה התינוק אין כביצה, תירצו התוס' (בד"ה כיון), שמדרבנן לא צריך כביצה]. אולם אם ינק בתקיפה אחת - שאין את הטיפה המלוכלכת ע"פ הדד, לא הוכשר החלב ולא נטמא התינוק.

[2] רבא חולק וסובר שאם מהטעם הנ"ל אדרבה היה לתינוק להיות טמא, דהרי חזינן שפיו של התינוק מלא חלב - וא"כ א"א שלא תהיה "טיפה המלוכלכת בפי הדד". ועוד שמקום חלב מעיין הוא - ואינו צריך הכשר. אלא שכאן הטעם שבנה טהור משום דיש כמה ספקות, ספק ינק כשיעור (אם חשוב משקה - ברביעית, ואם חשוב אוכל - בחצי פרס, רש"י) וספק לא ינק כשיעור, ואת"ל דינק כשיעור, ספק ינקו תוך כדי זמן של אכילת פרס ספק ינקו ביותר מזמן של כדי אכילת פרס - ולכן הוא טהור.

[3] שמטמאים רק אוכלים ומשקים ולא אדם במגע (אמנם מטמאים לאדם מדרבנן אם אכלם). הקשו תוס' (בד"ה וחלב) כיון דחלב אשה משקה הוא, וכן דמעת עינו - למה לא יטמא בכל שהוא כדין שאר משקים. ותירצו דכל טומאות אלו מדרבנן, ולא החמירו עד רביעית.

[4] שמטמאים אדם וכלים במגע.

[5] לפי המסקנא זהו ה"שלא לרצון" המוזכר במשנה במכשירין (ו:ח) - שמטמא. ולגבי אשה הטעם שטמא, משום שדעתו של תינוק קרובה אצל חלב, ובסתמא הוא אצלו תמיד לרצון.

[6] כתיב (ויקרא י:ט) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.

[7] מבואר בגמ' שיליף גז"ש "שכר" "שכר" - מנזיר, מה נזיר איסורו רק ביין, אף כאן רק ביין. עוד כתבו התוס' דמ"מ איסור דרבנן איכא.

[8] בגמ' אמרו כמאן אזלא הא דתניא "יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה" - נימא ר' יוסי בר' יהודה היא ולא רבנן, אפי' תימא רבנן ושאני הכא דזיל קרי ביה רב הוא, ע"כ. מבואר שהוראה שאינה מפורשת בפסוקים אסורה לרבנן ומותרת לר' יוסי, וודאי לא מיירי בהוראה למעשה דלכו"ע אסור. אלא דומיא דתלמוד דאי אפשר שלא יתבאר ממנו איזה הוראה (וכפירש"י בד"ה נימא), ובכל אופן לריב"י מותר, וה"ה בהוראה שלא למעשה.

עוד חומר לימוד על הדף