-------------------------------------------------

[1] ובעבודה זרה הוא אותו דין כלהלן, אלא שעל כל פר מביאים עמו עוד שעיר.

[2] וזה דוקא כשחטאו ז' שבטים והם רוב ישראל, אולם אם חטאו ו' שבטים והם רוב ישראל או ז' ואינם רוב ישראל, בזה יש מחלוקת בגמ' דלת"ק בשם ר"מ דינם כיחידים, ולרשב"א בשם ר"מ דינם כמרובים ומביאים פר אחד (וראה טבלא להלן בעמ' ב'). [עיין בברטנורא והתפארת ישראל שפרשו את המשנה עצמה בדברי ר"מ כדעת רשב"א, ולא כפירוש רש"י כאן].

[3] ס"ל לר' יהודה שאותם השבטים שחטאו מביאים כל אחד פר, והשבטים שלא חטאו ג"כ מביאים פר כל אחד לעצמו. ואמרו בגמ' למסקנא, דלר' יהודה לאו דוקא בז' שבטים הדין כן, אלא אפי' בשבט אחד שחטא הוא מביא פר אחד והשאר מביאים י"א פרים.

[4] פי' דלחכמים הוא כדין יחיד שחטא בשוגג בלא הוראה, דלא מיקרי הוראה ע"י ב"ד של שבט אחד, אלא דוקא בב"ד הגדול.

[5] ס"ל דהגם שבעלמא אמר ר' אליעזר דממ"נ חייב, שאני הכא בהוראת ב"ד דכתיב אשר חטאו עליה שצריך שתוודע החטאת ולא סגי בידיעת החוטאים.

[6] והא דאמר ר' שמעון שצריך להביא כמנין השבטים שחטאו, הוא רק באופן שהיו ז' שבטים והם רוב הקהל, אבל בלא זה מביאים שני פרים, השבטים שחטאו - אחד, וב"ד - אחד.