גמ' עה. - עח.
נשרפין: בת כהן,
חמותו ואם חמותו/חמיו (לרבא לר"ע רך בחיי אשתו [אתהן - שתיהן] אבל לאחר מיתה רק איסורא [לרש"י - ארור - חותנתו] (ור' ישמעאל ולאביי לדברי הכל [שתיהן = אם חמותו] חולקין)
בתו מאנוסתו [אביי - כבת בתו (רש"י - אינו עונש מן הדין דבת בתו אתיא מקורבת בתו), ר' יצחק בן אבדימי - הנה הנה מאשתו, אבוה דר' אבין - ובת איש כהן (רש"י - כי תחל לזנות את אביה)], בת אשתו - ובת בתם/בנם [זימה זימה מאזהרה]
להזנותה - משיא בתו לזקן, משהה בתו בוגרת; למען ספות הרוה - בתו לזקן, אשה לקטן, אבידה לכותי; שלום אהלך - אוהב אשתן כגופו ומכבדה יותר מגופו, מדריך בניו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפירקן; וה' יענה - אוהב שכיניו, מקרב קרוביו, נושא בת אחותו, מלוה בשעת דוחקו
סייף: רוצח [עי' נב:], עיר הנידחת [לפי חרב]
רוצח - שיעור בברזל במיברז בכל שהוא [לרש"י - תוחב בושט או בלב) [לא כ' יד] (רש"י - אבל דרך הכאה בעי מלא אחיזה)
כבש אדם לתוך מים/אור חייב [או באיבה], בהמתו - לרבינא חייב [ק"ו לנזקין דחייב אאונס] לרב אחא בר רב פטור [רוצח הוא - ולא נזקין, רש"י - גרמא]
רבא - כפתו ומת ברעב, סוף החמה/צינה לבא, לרב אשי לפני יתושין (אחרים באים) (ורבא חולק), כפה עליו גיגית, פרע עליו מעזיבה - פטור (רש"י - מדיני אדם) [לרש"י - אין ההורג מזומן]
לר' זירא חייב [ההבל מתחיל מיד]
כפתו בפני ארי פטור [לרש"י - ממ"נ א"א להנצל]
אם בשעת זריקה יש לו הצלה (רב אשי - אפי' נזדמן אח"כ) - פטור אפי' ההורג סילקו אח"כ
זרק צרור בכותל וחזרה חייב [כחו] (לל"ב דרש"י - אא"כ ניחא לי' דתלך יותר רחוק (כדור - יותר מד"א))
ר"פ - כפתו ושקל בידקא דמיא - בכח ראשון (רש"י - מיד נפלו עליו) חייב [גירי דילי'], בכח שני פטור [גרמא]
זרק צרור למעלה ונפל רחוק לצדדין חייב [כחו כחוש], בנפל נוכחה פטור
הכהו י' בנ"א (כדי להמית) -
ת"ק - פטורין אפי' זאח"ז [יכה כל נפש, כטריפה] אבל לא בהכה גוסס בידי שמים, ריב"ב - האחרון חייב [כל דהו נפש, כגוסס בידי שמים] חוץ מכבר טריפה
טריפה שהרג בפני ב"ד חייב [ובערת הרע], שלא בפני ב"ד פטור [א"א להזימם], העיד והוזם - רב אשי - לא נהרג [אינו בזוממי זוממין], רבא - נהרג [רש"י - ע"ז חידוש הוא - אפי' א"א להזימה]
רובע טריפה חייב [משום הנאה]
שור של אדם טריפה שהרג - פטור [היקש השור יסקל - כשגם בעליו יומת],
שור טריפה שהרג - לרבא חייב, לרב אשי פטור [היקש]
בנחש - שיסה עליו פטור, השיך - לר"י חייב (ונחש פטור) [ארס בין שיניו], לחכמים פטור (ונחש בסקילה) [מעצמו מקיא (רש"י - גרמא)]
רש"י עו: - עח.
מחזיר אבידה לגוי = ספות (מחבר ומשוה) רוה (גוים שביעים) את הצמאה (ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו)
לכו"ע הכהו בב"א פטור [איש כי יכה ולא שנים]
גמ' עח: - פא.
אמדוהו למיתה והיקל ואמדוהו לחיים ומת - לחכמים חייב,
לר' נחמי' פטור [ונקה המכה, ולא ימות - אם יקום יתירא] ומשלם ה' דברים כשעת הכאה
אמדוהו לחיים אין חוזרים ואומדים למיתה [יצא מב"ד זכאי [לג: - צדיק אל תהרוג]]
ואפי' מת משלם ה' דברים
צריך שיתכוין להכות ישראל בן קיימא, למכת מיתה ושיכנו מכת מיתה [רש"י - בלא"ה התראת ספק]
נתכוין לזה והרג זה - ר"ש - פטור ממיתה עד שיאמר לפלוני אני מתכוין והורגו [וארב לו], וחייב ממון (דמי הנהרג) כרבי [ונתתה נפש תחת נפש - ג"ש נתינה מדמי ולדות], ולתד"ב חזקי' פטור מכל [היקש מכה אדם ומכה בכמה - אינו מתכוין כמתכוין]
רבנן - חייב [אסון - נפש תחת נפש, רש"י - התראת ודאי על בן ברית, (וארב - לט' ישראלים וכותי א' - כל קבוע כמחצה ופטור דספק נפשות להקל)]
שמואל - רוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים שנגמר דינן -
רבנן - כולן פטורין [גמר דין דוקא בפניו (רש"י - מכירין)]
ר"י - כונסין כולם לכיפה (רש"י - ומאכילן שעורים) [רוצחין נינהו]
ר"ל - לכו"ע פטורים [לא נגמר דינו = ראי' לזכות] ומח' בשוורין
לרבא מח' בשור שנגמר דינו שנתערב בכשרים - לרבנן וראבר"ש כולם בסקילה [כולם אסירי בהנאה]
לר"י - כונסין לכיפה (רש"י - רעב) [רש"י - שלא להטריח ב"ד]
לר"ל - ניניידו וכל דפריש מרובא פריש (חוץ מנתערב בקדשים [אטו י' כהנים בב"א, דמסקי מקבוע למזבח]
רבא עובר בשור נוגחת אסור (רש"י - גומרין דינה) [גם וולדה נגח]
נתעברה (רש"י - והוכר) בין נגיחה לגמר דין - אסור [ירך אמו] אא"כ נולד לפני גמר דין
נתעברה אחר גמר דין אסור חוץ ממ"ד זו"ז גורם מותר
נסקלין בנשרפין וכו' נידון בקלה אפי' כנגד רוב [כמ"ד התראה לחמור הוי לקל, כת"ק דהתרו סתם מספיק [כמקושש] (ור"י חולק [רש"י - יומת המת - שיתיר עצמו לאותה מיתה])]
נידון לקלה ואח"כ עבר עבירה חמורה - נידון בחמורה
שבחו דיחזקאל, צדיק הוא (באחת מאלה) חיה יחיה
לר' יוסי אין איסור חל על איסור - ונידון בראשון, ובאיסור מוסיף נידון בחמורה (לת"ק תמיד בחמורה)
גמ' פא: - פד.
לקה ושנה באותו חיוב כריתות - מכניסין לכיפה (מלא קומתו - לחם צר - שעורים - מתבקעת) [הפקיר עצמו - מקרבינן לו למיתתו (רש"י - הללמ"ס)]
למשנתנו - בשלישית [כרשב"ג - ג' עבירות (התראות) מחזיקות - לברייתא - אפי' לא התיר עצמו למלקות]
אבא שאול - ברביעית [בעי התראה לכיפה אחרי שהוחזק רשע]
רוצח בעדים מיוחדת (לא ראו ביחד), שלא בהתראה, איתכחוש בבדיקות ולא בחקירות - מכניסין לכיפה
קנאין פוגעין: גונב כלי שרת, מקלל כלפי מעלה בקוסם (יכה קוסם), בועל ארמית בשעת מעשה (ואין מורין והוי רודף (הרגו הבועל פטור)), כהן ששימש בטומאה (פרחי פוצעין מוחו) [הללמ"ס]
בגדה יהודה ותועבה נעשתה וכו'; הבא על הכותית כמתחתן בע"ז; גולגולת של יהויקם - זאת ועוד אחרת; מעשה זמרי ופנחס, ו' ניסים לפנחס, ה' שמות לזמרי
ב"ד של חשמונאים גזרו - בא אכותית נענש משום נדה, שפחה, גויה, לרב דימי - אשת איש, לרבין - זונה
אין חיוב מיתה בעבודה שאינה תמה בחוץ, זב, כהן טמא, מחוסר בגדים, אינו רחוץ
מיתה בידי שמים: אוכל טבל [אשר ירימו - בעתיד וחילול חילול מתרומה], תרומה טהורה ע"י כהן טמא [ושמרו את משמרתי וכו' כי יחללוהו (ולא במחוללת)],
ע"י זר (ורב חולק - רק לוקה), עבודה ע"י זר כר' ישמעאל [ג"ש לשרופים דקרח] (לר"ע בסקילה ולריב"נ ולר"ש אליבא דר"ע בחנק [ג"ש לנביא מדיח]), טמא, טבול יום, מחוסר בגדים, מחוסר כפרה [וטהרה], אינו רחוץ, שתויי יין, פרועי ראש [היקש ליין], לרבי בע"מ [כטמא] והזיד במעילה [חטא חטא מתרומה],
אבל רק אזהרה לערל אונן יושב, לחכמים בע"מ [בו] ומעילה [בו ממעט, רש"י - וג"ש לאזהרה]
דבר הבא מן הכלל אין דנין בג"ש
רש"י פד.
ערל ששימש אזהרה מדברי קבלה ואינו לוקה