-------------------------------------------------

[1] אמנם בני ר' חייא הסתפקו בזה בתחילה, אולם כך פשט להם רב כהנא. וצירוף כלי מועיל דוקא לדבר שצריך את צירופו, אולם אם היו מונחים באופן הנ"ל שני חצאי עשרון בכלי ובא טבול יום והגיש ביניהם חצי עשרון שלישי ולא הגיע אותו בהם אין הכלי מצרף וכדלהלן. וכן אם הכניס את אצבעו ביניהם, אין הכלי מצרף לטמא.

[2] הנה הסתפק רב כהנא האם צירוף כלי הוא מדאורייתא או מדרבנן, דאי הוי מדאורייתא [מקרא דכף אחת] הרי שמועיל הצירוף בין לחומרא ובין לקולא - גם לענין שתועיל קמיצה מאחד מהם, ואי הוי רק מדרבנן הוא דוקא לחומרא ולא לקולא. ובני ר' חייא פשטו ממשנתנו שמצטרף, ורבא הגם שדחה את הראיה ממשנתנו, הביא ראי' ממקום אחר. אולם לאביי שדחה גם את ראית רבא - לשיטתו נשאר הדבר בספק.

[3] כן מבואר בסוגיתנו שרב כהנא ס"ל שאין כלי מצרף דבר שאינו צריך לו [וכגון שהכניס טבול יום חצי עשרון שלישי בין ב' חצאי העשרון], ואינו מטמאם, ומבואר שאפי' מדרבנן לא מטמאם, דהא רב כהנא הסתפק אם צירוף כלי מדאורייתא או מדרבנן ובכו"א נקט בפשיטות שאינו מצטרף. [ובתי' זה של התוס' מבואר דהכי ס"ל נמי לרבה בר אבוה בחגיגה, שאמר שם שמה שגזרו רבנן לצרף הוא בכלי שאין לו תוך, וא"כ י"ל שעכ"פ זה דוקא אם צריך צירוף כלי אבל אם אינו צריך אפי' מדרבנן אינו מצרף].

[4] והכי אמר לה להדיא בחגיגה [כד, רע"א] שאם נגע טבול יום במקצת שיירי מנחה טימא את כולם מדרבנן, אף ששיירי מנחה שהם מיועדים לאכילת הכהנים אינם צריכים צירוף כלי.

[5] פירוש שחקק גומא תוך כלי גדול וחצי העשרון תוך הגומא וחצי בכלי הגדול - ובאופן זה לא יקמוץ, כיון שאין גודש הגומא מצטרף אליה דאינו באויר של הגומא, והוי שני כלים.

[6] אולם בנדון הפוך שקדמה הנגיעה למדרס, לכו"ע חל המדרס שהוא טומאה חמורה על טומאה קלה, ואינו שייך לנדון שבע.

[7] ולכך נסתפק רבא בחצי עשרון שנגע בו טמא ונתנו בכלי עם עוד חצי עשרון ואין נוגעים זה בזה, ושוב נגע טבול יום בחצי העשרון הטמא, אי אמרינן שבע לה טומאה ולא נטמא החצי השני [דאין צירוף כלי מועיל לטמא אלא רק בטומאה שנתחדשה כשהוא כבר בכלי], ואי לא אמרינן שבע הרי הוא טמא. ולפי ספק זה דחה רבא הפשיטות מדרבי ר' יוסי, דרישא שאמר בסדין שנטמא מדרס וגם ממגע שאפי' שעשאו וילון מטמא מגע, מיירי בקדמה טומאת מגע לטומאת מדרס.

[8] וצדדו תוס' שגם בחותך בסכין אינו מטמא בבית הסתרים בשעת פרישתו.

[9] אולם אביי ס"ל לענין טומאה - מי שנטמא כולם טמאים עמו. ולענין קמיצה, מי שנקמץ אין השיריים של השניים נאכלים אלא רק שלו.