עירובין דף קג. א

מה דין כינור שצריך לתקן את נימתו?

לקושרה לכתחילה כשנפסקה בשבת
לר' אליעזר מותר לקשור מותר לקשור
לרבנן [1] אסור לקשור מותר לקשור [2]
לר' שמעון אסור אפי' לענוב מותר רק לענוב [3]
לר' שמעון בן אלעזר ---- מותר אפי' לשלשל [4]

בהמת תמיד שצריך להקריבה בשבת שנמצא בה יבלת וצריך לחותכה, מה הדין?

במקדש [5] במדינה [6]
ביד [7] מותר אסור
בכלי למשנתנו: אסור
לר' אליעזר: מותר [8]
אסור

עירובין דף קג. א

לר' אלעזר ולר' יוסי בר' חנינא [9], מה דין חתיכת יבלת מקרבן באופנים דלהלן?

לחה יבשה
ביד חד אמר: מותר
וחד אמר: אסור
מותר
בכלי אסור חד אמר: מותר
וחד אמר: אסור

כיצד מעמידים האמוראים דלהלן את משנתנו ואת המשנה בפסחים?

המשנה שמתירה הברייתא שאוסרת
לר' אלעזר
ולריב"ח
לחד בלחה ובעושה ביד בלחה ובעושה בכלי
ולחד בעושה ביד וביבשה בעושה ביד ובלחה
לרב יוסף בעושה ביד ובלחה תוך המקדש בעושה ביד ובלחה חוץ למקדש [10]
לרבא בעושה ביד ובלחה וכר' אליעזר [11] בעושה ביד ובלחה וכרבנן

עירובין דף קג: א

כהן שעלתה לו יבלת האם אפשר לחותכה באופנים דלהלן?

בכלי ביד בשינים
הוא בעצמו אסור להו"א: אסור [12]
למסקנא: יתכן שמותר
לרבנן: מותר [13]
לר' אליעזר: אסור
חבירו אסור לרבנן: מותר [14]
לר' אליעזר: אסור [15]
מותר

עירובין דף קג: א

כהן שלקה באצבעו האם יכול לכרוך עליה גמי או צלצול? [תוד"ה לישמעינן].

במקדש במדינה
גמי בלא להוציא דם: כורך [16]
להדקה להוציא דם: אסור [17]
אסור
צלצול [18] ע' טבלא הבאה מותר [19]

כהן שלקה באצבעו האם יכול לכרוך עליה צלצול קטן במקדש? [ללישנא קמא].

כשהמכה שלא במקום בגדים כשהמכה במקום בגדים
לרב יהודה, לרבא [20] אסור - דהוי יתור בגדים
לר' יוחנן במקום שאינו חוצץ לעבודה [21]: מותר
במקום שחוצץ לעבודה: אסור
אסור - דהוי יתור בגדים [22]

כהן שלקה באצבעו האם יכול לכרוך עליה צלצול קטן במקדש? [ללישנא בתרא].

כשהמכה שלא במקום בגדים כשהמכה במקום בגדים
לרב יהודה אסור [23]
לר' יוחנן מותר - דלאו הוי חציצה [24] אסור - דהוי חציצה

-------------------------------------------------

[1] ס"ל כר"א בחדא שמכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש - כגון היכא שנפסקה הנימא בשבת, מותר לעשותן בשבת. ופליגי עליה בחדא במכשירין שאפשר היה לעשותן מע"ש.

[2] כן הוא לפי התירוץ הראשון בגמ'. ובתירוץ השני בגמ', חילקה הגמ' לדעתם בין היכא שנפסק באמצע הנימא, שכל שלא יקשרנה בחוזק לא תשמיע את הקול - ובזה מיירי משנתנו, לבין היכא שנפסקה בראשיה, ששם מספיק בעניבה - ובזה מיירי הברייתא. ובתירוץ האחרון תירצה הגמ', שגם המשנה וגם הברייתא מיירי שנפסקה הנימא באמצע, אלא שמשנתנו כרבנן שלא גזרו אמצע אטו הצד, והברייתא כר"ש שכן גזר (וסובר, דאם נתיר לו לקשור באמצע, יבוא לקשור גם בצד). [ולפ"ז יוצא, דגם ר"ש מודה דמכשירין שאי אפשר לעשותן מע"ש מותר לעשותן בשבת, ורק כאן משום שיש גזירה אסר].

[3] אבל לקשור אסור, משום דס"ל דמכשירין אפי' שלא יכל לעשותן מע"ש אסור לעשותן בשבת. אכן לפי התירוץ האחרון בגמ', טעם דר"ש כאן משום גזירה, כמבואר בהערה הקודמת.

[4] פי', בכינור יש ב' יתדות - אחת למעלה ואחת למטה, ועליהם מגולגלת פקעת של נימא, וכשנפסקת, משחרר את היתד ומוציא ממנה את ההמשך של הנימא ומגלגלה על היתד האחרת, ומותחה כהלכתה. וס"ל דכיון שבין כה אתה מחלל שבת אם בקשירה אם בשלשול, א"כ עדיף שנעשה שלשול שתשמיע את הקול כמו שצריך, מאשר נעשה קשירה, שגם נחלל שבת וגם לא תשמיע את הקול כמו שצריך.

[5] כגון בהמת תמיד שצריך להקריבה בשבת שנמצא בה יבלת וצריך להוציאה.

[6] כגון אדם שנמצא יבלת בגופו ורוצה להוציאה.

[7] דאינו אלא שבות, כיון שאין הדרך לחתוך אלא בכלי, והוא משנה לחתוך ביד.

[8] כך היא סברת הגמ' בכל הסוגיא, אכן רבא (בסוף העמוד) ס"ל שגם ר' אליעזר מודה שכמה שאפשר לשנות משנינן, ולכן מותר דוקא ביד ולא בכלי.

[9] נחלקו כיצד להעמיד את משנתנו ואת הברייתא, חד אמר דשתיהן מיירי בלחה, ומשנתנו בעושה ביד ולכן מותר, והברייתא בכלי ואסור. וחד אמר דשתיהן מיירי בעושה ביד, ומשנתנו ביבשה, והברייתא בלחה. ומתוך דבריהן יוצאת המחלוקת דלהלן.

[10] ס"ל לרב יוסף לחלק בדין שבות במקדש, דדוקא במקדש התירו לעשות שבות דמקדש, אבל במדינה אסור לעשות אפי' שבות דמקדש. ופליגי עליה רב ספרא ואביי.

[11] הסובר להתיר מכשירין אף שאפשר היה לעשותן מע"ש, אולם ס"ל לרבא שלא התיר ר"א אלא ביד אבל בכלי לא, דכמה שאפשר לשנות משנה.

[12] דיש לגזור שמא יעשה בכלי ויעבור איסור תורה. אכן כל זה על הצד שבגמ' שאפשר להעמיד את הברייתא כרבנן. אולם למסקנא שמעמידים רק כר"א, א"כ יתכן שמתירים רבנן בכה"ג, (וע' לקמן).

[13] נחלקו ר"א ורבנן בשבת (דף צד:) גבי הגוזז לעצמו צפרניו או שערות בידו או בפיו בשבת מה דינו, דלר"א אסור מהתורה, ולרבנן הוא רק איסור שבות (כיון שהדרך היא דוקא בכלי), וכיון שבעלמא לרבנן הוא רק שבות ודאי סגי במקדש בזה שגוזזה ליבלת ולא בפיו, ולא צריך דוקא חברו. ומזה הוכיחה הגמ' שברייתא דידן שמתירה דוקא ע"י חברו היא רק אליבא דר"א, שסובר שבעלמא חייב חטאת בגוזז אפי' בידיו או בשיניו, ולכן צריך דוקא שיעשה ע"י חברו. (וכדברי רבא שגם אליבא דר"א שהותרו מכשירי מצוה בשבת, מ"מ כמה שאפשר לשנות משנים).

[14] ולכן אי אפשר להעמיד את הברייתא כרבנן, ולומר שמיירי באופן שלא יכול לחתוך בעצמו, כגון שעלתה לו בגבו או באצילי ידיו, דא"כ לרבנן היה אפשר להתיר אפי' ביד. והטעם ביארו התוס' (בד"ה אא"ב), דלכאורה קשה דגם אליבא דרבנן יש לגזור אטו כלי. אכן, כיון שרבנן סוברים שאין להתיר מכשירים באב מלאכה אלא בשבות, א"כ אם נתיר לו שבות לא יבוא להתיר איסור דאורייתא. אבל לפי ר"א שמתיר אפי' מכשירים דאורייתא היכא דלא אפשר, אם נתיר לו לעשות ביד יוכל לטעות ולעשות גם בכלי.

[15] דיש לגזור ביד אטו כלי, כיון שבכלי יש בזה איסור דאורייתא.

[16] וצריך לכרוך, כי גנאי לעבוד עם מכה שיש בה דם, ואפי' שהגמי מרפא, התירו שבות של רפואה במקדש.

[17] אסור, דאין זה צורך עבודה, וגם עובר על איסור חובל בשבת כשמוציא דם.

[18] הוא כמין חגורה קטנה ונאה.

[19] כן פירש ר"י, שצלצול קטן אינו מרפא, ולכך מותר גם במדינה שלא עובד, ורק שומר על המכה.

[20] כן הסיקה הגמ' דגם רבא ס"ל כרב יהודה שצלצול הוי חציצה בין במקום בגדים ובין שלא במקום בגדים ופליג בזה על דברי ר' יוחנן, הסובר שלא במקום בגדים אפי' בגד גדול לא הוי חציצה. ואף שרבא הזכיר דוקא בגד של ג' אצבעות, ומשמע לכאורה שבגד הפחות מג' אצבעות אינו חוצץ - ואילו רב יהודה ס"ל שאפי' צלצול קטן שהוא פחות מג' אצבעות ג"כ חוצץ, י"ל דשאני צלצול שהוא בגד חשוב, בזה מודה רבא שחוצץ אפי' בפחות מג' אצבעות.

[21] כגון ביד שמאל או אפי' בימין ובמקום שאינו עושה שם עבודה, דאל"כ תיפו"ל שאסור בין בגמי ובין בצלצול משום חציצה.

[22] ר' יוחנן חולק, וסובר שלא אמרו יתור בגדים אלא דוקא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים לא.

[23] פירש"י דאף שנקט בלשונו משום חציצה, מ"מ גם ללישנא זו טעם האיסור לרב יהודה משום יתור בגדים כלישנא קמא, ורק משום ר' יוחנן נקט בלשון חציצה.

[24] ס"ל לר' יוחנן, דלא אמרו חציצה בצלצול קטן שהוא פחות משלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים אינו חוצץ.

עוד חומר לימוד על הדף