עירובין דף קב. א

מה דין נגר הנגרר במקדש ובמדינה?

במקדש במדינה
בקשור אבל לא תלוי [1] -
שהחבל ארוך
נועלים בו לת"ק: אין נועלים בו
לר' יהודה: נועלים בו [2]
המונח -
שאינו קשור ואינו תלוי
לת"ק: אין נועלים בו
לר' יהודה: נועלים בו
אין נועלים בו

נגר דלהלן האם מותר לנעול בו בשבת?

נשמט - שנפסק החבל נקמז - שנפחתה האיסקופא ומגיע הנגר לקרקע
לת"ק דברייתא אסור מותר
לר' יהודה אסור אסור

עירובין דף קב: א

ציר דלת של שידה תיבה ומגדל [3] שיצא, האם מותר להחזירו למקומו?

במקדש [4] במדינה
ציר התחתון
(שנוח להחזירו ואין כאן בנין)
מחזירין [5] לת"ק: אין מחזירין [6]
לר' יהודה: מחזירין
ציר העליון
(שכשיצא הכל נופל וכשמחזירו הוי בונה מה"ת [7])
לת"ק: אין מחזירין
לר' יהודה: מחזירין
אין מחזירין

עירובין דף קב: א

מה דין רטיה (תחבושת על מכה שיש בה משחה) בשבת?

במקדש במדינה
כשהסירה ורוצה להחזירה מותר [8] אסור [9]
כשרוצה לתת אותה מהתחלה אסור אסור
כשנפלה [10] ורוצה להחזירה ----- לת"ק: מחזירין [11]
לר' יהודה: אין מחזירין [12]

כשנפלה הרטיה למקומות דלהלן, האם מותר להחזירה או אסור?

נפלה על גבי כלי נפלה על גבי קרקע
לרב חסדא לת"ק: מחזירין
לר' יהודה: אין מחזירין
לכו"ע אין מחזירין
לרב אשי לכו"ע מחזירין לת"ק: מחזירין
לר' יהודה: אין מחזירין

מה דין כינור שצריך לתקן את נימתו?

במקדש במדינה
כשנפסקה בשבת לתנא דמתניתין: מותר לקשור
לתנא דברייתא: מותר רק לענוב
אסור
לקשור לכתחילה [13] לרבנן: אסור
לר' אליעזר: מותר [14]
אסור

-------------------------------------------------

[1] כך פירש"י במשנה, ולפ"ז מה שאמרה הגמ' בברייתא בדעת ת"ק "איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ, לאו למימרא שרק בכה"ג נועלים במקדש, דאפי' שאינו תלוי כלל - ששני ראשיו מגיעים לארץ ג"כ נועלים בו במקדש, אלא בא לומר שאפי' באופן שתלוי אסור במדינה. כמבואר כל זה בתוס' בשבת (דף קכו. בד"ה שקשור).

[2] והתנה רבא דוהוא שקשור בדלת עצמה, שאז מוכח שאינו בונה, אבל אם היה תלוי בעיברא דדשא (דהיינו בבריח הדלת) - לא.

[3] ודוקא אלו שהם כלים, אבל של בור (חפירה בקרקע) או דות (בנין בתוך הקרקע) או יציע (מחסן קטן הסמוך לבית מאחוריו), אסור להחזיר כל ציר - דהוי בונה, ואם החזיר חייב חטאת.

[4] באופן שיש צורך קרבן, כגון ארון שיש בו מלח או לבונה או קטורת, ומטעם ד"אין שבות במקדש".

[5] ובלבד שלא יתקע בפטיש וגרזן, דאם יתקע יהיה חייב חטאת.

[6] ודוקא שיצא כולו מחור האיסקופא שלו, אולם אם רק התחיל להשמט - דוחקין אותו חזרה למקומו.

[7] ופירש"י דסבר האי תנא דיש בנין וסתירה בכלים. ותמהו התוס' (בד"ה והעליון), דוכי משנתנו אזלא רק כב"ש, דהא לב"ה לית להו בנין וסתירה בכלים. ולכן פירשו התוס', דגם החזרת ציר העליון הוא דרבנן, אלא שהוא שבות גדולה - וכזאת שבות לא התירו במקדש.

[8] משום צורך עבודה, צריך הכהן להסיר את הרטיה כדי שלא תהיה לו חציצה, וחששו חכמים שאם נאסור לו להוציאה ימנע מלעבוד עבודה - לכן התירו לו שבות זו במקדש, - אבל לא במדינה.

[9] פירש"י משום גזירה שמא ימרח, אבל משום שחיקת סממנים לא, כיון שכבר היתה מונחת עליו רטיה זו מע"ש. אולם התוס' (בד"ה מחזירין) הביאו, שהר"ר יוסף חולק וס"ל שיש לחוש גם לשחיקת סממנים.

[10] ע' טבלא הבאה לאן נפלה הרטיה.

[11] דכיון שהוא מילתא דלא שכיחא שתפול הרטיה מעצמה מע"ג מכה לכן לא גזרו בה חכמים, כמו שגזרו היכא שהסירה בכוונה.

[12] כלומר, אם נפלה לגמרי אין מחזירין. רק אם הוחלקה מעט למטה דוחקה למעלה, ואם הוחלקה למעלה דוחקה למטה. [ועוד אם צריך לקנח את המשחה מהרטיה, יכול להרים מקצתה במקום אחד ולקנח ולהחזיר, ושוב מרים חלק אחר מן הרטיה ומקנח ומחזיר, אבל לא יסיר את כולה, כי יהיה אסור לו להחזירה. אכן אסור לקנח את הרטיה עצמה מהמשחה, כיון שהוא ממרח, ואם מירח חייב חטאת].

[13] רש"י מפרש שלא היתה שם נימא כלל, ועכשיו רוצה לתת. ותוס' (בד"ה קושרין) פירשו, שאפי' אם לא רוצה לקשור את שני קצות הנימא שנקרעה אלא שרוצה לשלשלה (פי', בכינור יש ב' יתדות אחת למעלה ואחת למטה, ועליהם מגולגלת פקעת של נימא, וכשנפסקת משחרר את היתד ומוציא ממנה את ההמשך של הנימא ומגלגלה על היתד האחרת) בלא קשר, זהו לכתחילה שאסור.

[14] ס"ל לר' אליעזר שמותר לעשות מכשירי מצוה בשבת, אפי' מכשירין שהיה אפשר לעשותן מע"ש.

עוד חומר לימוד על הדף