[1] אכן כתבו התוס' (בריש דף קב.), שאם היה החבל כל כך חזק עד שיכול להרימה בו, מהני. אולם אם לא היתה קשורה ותלויה - בכל ענין אסור.

[2] והטעם משום דמיחזי כבונה. וברש"י הביא עוד לישנא, שאסור משום חופר בארץ כשגורר את הדלת. ודחה רש"י לפירוש זה.

[3] כיון שעשויה מקרש אחד, כשנותן אותה בכותל נראה כבונה.

[4] פי', דאף שעשויה מכמה קרשים, מ"מ אינם מחוברים זה לזה בבריחים, ולכן אינה נראית כדלת, ולכך יש לדון אם כשנועל בה נראה כבונה.

[5] פי', יש ללמוד ממחלוקת רב פפא ורבא, שנחלקו מה הראיה שהביאו משוקי ירושלים, דלרב פפא היתה הראיה לדין רה"ר ומיירי אחר שנפרצו בירושלים פרצות, ומשמע שלגבי כרמלית מודה ר"מ, והיינו כפי המסקנא (לקמן בעמוד ב') שחזר בו ר"מ לגבי שערי גינה ומתיר. ואילו רבא מעמיד את ראית רבנן משוקי ירושלים - שהם כרמלית, לגבי שערי גינה שבתחילה חלק בהם ר"מ, וא"כ מיירי הכא קודם שחזר בו.

[6] כך היתה המציאות בפתחי גינה - שהיו עושים את המנעול גבוה עשרה טפחים, וקופסת המנעול היתה רחבה ד' על ד' טפחים, ולכן תמיד מקום המנעול של שער הגינה הוא רה"י. והנידון כאן הוא בין הצד שמבחוץ, דהיינו כשבא לפתוח את הדלת מצד רה"ר - שהמנעול הוא רה"י, ורוצה לקחת את המפתח מעל קופסת המנעול שהוא רה"י ולפתוח בו את המנעול, (ר"ל לטלטל מרה"י לרה"י כשהוא ברה"ר). ובין כשרוצה לפתוח את המנעול מבפנים, דהיינו שבא לפתוח את הדלת מצד הגינה שהיא כרמלית, ומטלטל מרה"י לרה"י כנ"ל כשעומד בכרמלית.

[7] דהיינו שיש שם שני בתי שער, שעל כן מותר לפתוח בין מבחוץ ובין מבפנים.

[8] גם אחר שחזר בו ר"מ - בזה ס"ל לר"מ לאסור, דכיון שעומד ברה"ר ומטלטל מרה"י לרה"י יש לחוש שמא יביא המפתח אצלו.

[9] וזה לכו"ע כיון שמוציא את המפתח מאיסקופת כרמלית ומטלטלו לתוך המנעול שהוא רה"י.

[10] פי', שראשו העליון עבה, שיש לו דין כלי - דהרי ראוי הוא להיות עלי (-בוכנא) לכתוש בו במכתשת פלפלין. אבל אם אין בו גלוסטרא - שאין עליו תורת כלי - להני תנאי לכו"ע אסור, כמבואר בתוס' (בד"ה כי).