עירובין דף כח. א

האוכל סוג שרצים דלהלן, על איזה לאוים הוא לוקה ועל איזה לא?

שרץ המים שרץ הארץ שרץ העוף
ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו (ויקרא יא: יא) לוקה אינו לוקה אינו לוקה
וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו (דברים יד:י) לוקה אינו לוקה אינו לוקה
אל תשקצו נפשותיכם בכל השרץ השורץ (ויקרא יא:מג) לוקה לוקה לוקה
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם (שם) לוקה לוקה לוקה
לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום (שם:מב) אינו לוקה לוקה לוקה
וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (שם:מא) אינו לוקה לוקה לוקה
ולא תטמאו את נפשותיכם
בכל השרץ הרומש על הארץ (שם:מד)
אינו לוקה לוקה לוקה
וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו (דברים יד:יט) אינו לוקה אינו לוקה לוקה

במה נחלקו הברייתות דלהלן?

בדין כלל ופרט וכלל מה דין עופות
ברייתא א':
מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע
סבר כלל האחרון עיקר -
וסגי בדומה בב' צדדים [1]
מרבה עופות -
דהם גידולי קרקע
ברייתא ב':
מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ
סבר כלל ראשון עיקר -
ובעינן דומה מג' צדדים [2]
ממעט עופות -
דהם נבראו מהרקק

למי מערבין בגודגדניות (-כוסברה) שלא הוקשו לזרע [3], ולמי לא?

למי מערבין למי לא
לתירוץ הראשון בגמ' למרובי בנים - דחזי להו לחשוכי בנים - דלא חזי להו
לתירוץ השני בגמ' לכולם - דהא חזו למרובי בנים -----
לתירוץ השלישי בגמ' מיירי בגודגדניות ממדי - שאינם מזיקות -----

עירובין דף כח. א

מינים דלהלן שזרעם על דעת לאכול אותם בעודם ירק, או לאכול אותם כשיבשילו ויהיו זרע,

מה הדין?

הפול, השעורה, תלתן (-חילבה) שחליים גרגיר
זרען על דעת לאוכלן ירק אין מעשרן ירק - אבל מעשרן זרע [4] מעשרן או ירק או זרע [5]
זרען על דעת לאוכלן זרע מעשרן זרע מעשרן או זרע או ירק [6]

עירובין דף כח: א

איזו ברכה מברכים על המינים דלהלן, ומדוע?

כשות (-הומלין, צמח הגדל על קוצים) חזיז (-שחת, תבואה שנקצרה בעודה ירק)
לר' זירא שהכל - שיונק מהאויר אדמה - שגודל באדמה
לינוקא אדמה - כי הוא גמר הפרי [7] שהכל - שעדיין לא נגמר הפרי

מינים דלהלן מה דינם?

לענין עירוב לקחת בכסף
מעשר שני
לטמא טומאת
אוכלין
להתחייב במעשר
קור [8] אין מערבים ניקח אינו מטמא [9] פטור
כפניות -
ניסחני [10]
להו"א: אין מערבין
למסקנא: מערבין בהם
ניקחות מטמאות לתנא קמא חייבות
לר' יהודה להו"א: פטורות
למסקנא: חייבות
כפניות -
רגילות [11]
אין מערבין (אלא אם מיתקן באור) ניקחות מטמאות [12] לתנא קמא: חייבות
לר' יהודה: פטורות

עירובין דף כח: א

האם שקדים דלהלן חייבים במעשר?

בעודם קטנים כשגדלו

שקדים
מרים
בסתמא לת"ק: חייבים - דעדיין אינם מרים
לר"ש: פטורים - דעדיין אינם פרי
פטורים - דאינם אוכל
אמרי לה חייבים - דעדיין אינם מרים לת"ק: פטורים - דאינם אוכל
לר"ש: חייבים - דאפשר למתקן באור
שקדים מתוקים פטורים - דעדיין לא נגמר הפרי חייבים - משום שנגמר הפרי

במה נחלקו ת"ק ור' יהודה בדין הקור?

לתנא קמא לר' יהודה - דהרי הוא כעץ
לאביי - כששלקו וטיגנו מטמא טומאת אוכלין אינו מטמא - דהוא כעץ [13]
לרבא - לענין ברכה ברכתו אדמה (כרב יהודה) ברכתו שהכל - דסופו להקשות (כשמואל)

מה מברך על הדברים דלהלן?

קור וכל הדברים שלא נוטעים אדעתא דהכי צנון (אע"פ שסופו להקשות)
שנוטעים לו אדעתא דפוגלא
לרב יהודה אדמה אדמה
לשמואל שהכל אדמה
-------------------------------------------------

[1] דס"ל דכלל האחרון הוא העיקר ויש לנו לדון בפרט וכלל המרבה את הכל, ומה שמהני הכלל הראשון - שבא למעט ולדון בכלל ופרט, הוא רק מה שלא דומה לכעין הפרט בשני צדדים, וכיון שעופות דומים לכעין הפרט (שהוא בקר וצאן וכו') בב' דברים שהם פרי מפרי וגידולי קרקע יש לנו לרבותם. אבל דגים יש לנו למעט, שהם דומים רק בצד אחד שהם פרי מפרי, אבל אינם גידולי קרקע.

[2] דס"ל דכלל ראשון עיקר והיה לנו לדון בכל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט ולמעט כל דבר אפי' מה שדומה, אלא שמועיל הכלל האחרון לרבות כעין הפרט דהיינו מה שדומה לפרט בכל ג' צדדים, כלומר שיהיה פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ, וכיון שכן מתמעטים עופות שאינם ולד ולדות הארץ.

[3] אכן אם הוקשו לזרע שאינם ראויות למאכל לאף אדם - גם לא למרובי בנים, אין מערבין בהם.

[4] דבטלה דעתו אצל כל אדם, דאין אוכלים אותם בתור ירק. וצריך לעשר אותם כשיהיו זרעים - אפי' שלא היה דעתו לכך.

[5] וכתבו התוס' (בד"ה לזרע), שבאופן זה שזרען על מנת לאוכלן ירק אזלינן בהו בתר לקיטה כירק.

[6] כתבו התוס' הנ"ל, שבאופן זה שזרען על מנת לאוכלן זרע אזלינן בתר לשעבר - כלומר אחר הזמן שהיו ראוים למעשר זרע, ולא בתר הלקיטה.

[7] ובאמיתות הוא כן גודל מהאדמה ולא כמו שחשב ר' זירא, והראיה, דאם עוקרים את ההיזמי (-קוצים) שהוא גדל עליהם, הוא מת.

[8] היינו מה שנוסף על הדקל בכל שנה, ובתחילה הוא רך (ואוכלים אותו), ובימות הגשמים הוא מתקשה. [ובברכות (דף לו.) מבואר שהוא לבבות דקל, (ואף דשם קרי ליה קורא, מ"מ לקמן מביא הסוגיא בברכות וקורא לזה קור - והרי שהוא דבר אחד)].

[9] ע' בטבלא לקמן, דלאביי יש נפ"מ בזה בין ת"ק לר' יהודה באופן ששלקו וטיגנו, ולרבא לכו"ע בשלקו וטיגנו מקבל טומאת אוכלין.

[10] תמרים מדקלים זכרים שלא יתבשלו כל צרכם לעולם - וזה הגמר הפרי שלהם. ונקראות גם בשם "אהיני דטובינא".

[11] הבאות מדקל נקבה העושה פירות, אלא שקטפו אותם קודם זמן בישולם.

[12] ואף שאינם חשובות אוכל לענין שיהיה אפשר לערב בהן, בכל אופן חשובים לענין טומאת אוכלין הואיל ואפשר למתקן ע"י האור.

[13] ורבא פליג על זה דהרי מצינו בברייתא שעור ושיליא אף שאין מטמאין טומאת אוכלין, בכל אופן אם שלק את העור או שחישב על השיליא לאוכלה - מטמאין טומאת אוכלין, ואם מועילה שליקה לעור שאינו ראוי לאכילה, כ"ש שתועיל לקור שראוי קצת לאכילה, ולא יתכן שר' יהודה יחלוק בזה.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף