12TH CYCLE DEDICATIONS:
 
ERUVIN 27 - Dedicated by Rabbi Dr. Eli Turkel of Ra'anana, Israel, in memory of his grandparents, Reb Shlomo ben Eliezer Lipa ha'Levi Turkel (whose Yahrzeit is on 21 Tishrei, Hoshana Raba) and Rachel Turkel.

עירובין דף כז. א

האם דברים דלהלן שלא נגעו בבשר הזב נטמאים מהזב באופנים דלהלן?

משכב ומושב, והאדם, והמרכב [1] שאר דברים
"כל שנישא על גבי הזב" - שהזב מרים אותו [2] נטמאים
"כל שהזב נישא עליו" - שהוא מרים את הזב נטמאים טהורים [3]

מה דין מים ומלח המעורבים שהוסיף לתוכם שמן, לדינים דלהלן?

לערב בהם לקחת אותם בכסף מעשר
למאן דמתני אמעשר [4], ולר' יצחק מערבים בהם [5] נקנים בכסף מעשר [6]
למאן דמתני אעירוב מערבים בהם אינם נקנים בכסף מעשר

ערובין דף כז:

האם ניקח בכסף מעשר דברים דלהלן?

ציר דגים דגים עצמם
לר' יהודה בן גדיש נקנים בכסף מעשר
לר' אליעזר [7] אינם נקנים בכסף מעשר נקנים בכסף מעשר
התנאים דלקמן [8] אינם נקנים בכסף מעשר

-------------------------------------------------

[1] והיינו התפוס של האוכף, דהיינו כעין מקל שבולט מן האוכף שתופס בו כשיושב על האוכף ורוכב.

[2] רש"י פירש שהטומאה היא משום "עליונו של זב". אכן התוס' (בד"ה כל) מסתפקים בזה האם יהיה מטעם זה מטמא בכל דבר, דהרי עליונו של זב נלמד מקרא "מכל אשר יהיה תחתיו הזב" - וא"כ נראה שלא יטמא אלא בדבר שראוי להיות משכב ומושב. (וע' ריטב"א שפשיטא ליה, שאינו מטמא אלא במשכב ומושב). וכתבו התוס', דאם נפרש שמיירי בהיסט - שמסיט הזב את כל החפץ (ולא רק את מקצתו, שנגרר חלקו על הארץ - כדין עליונו של זב), ניחא טפי, שודאי שקאי על כל דבר.

[3] אכן כתבו התוס' (בד"ה כל שהזב), דאמר ר"ת שהוא טהור רק מטומאה חמורה (-אב) שאינו מטמא אדם וכלים אבל טמא טומאה קלה (-ראשון) לטמא אוכלין ומשקין. אכן התוס' חולקים וסוברים שאינו מטמא גם טומאה קלה.

[4] ר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא אמרו את המימרא דלהלן, וחד מתני לה אמעשר וחד אעירוב.

[5] והקשו התוס' (בד"ה אבל), דתיפוק ליה משום השמן שאפשר לערב בו. ותירצו, דמיירי בכה"ג שאין בשמן לבדו מזון ב' סעודות רק בצירוף המים והמלח, וקמ"ל שמצטרף.

[6] והקשתה הגמ' דתיפוק ליה משום השמן שאפשר לקחת אותו בכסף מעשר, ותירץ אביי שמיירי שקנה את השמן ביותר מדמיו כדי להבליע בדמי השמן את מחיר המים והמלח.

[7] מבואר בגמ' דבין ר' יהודה ובין ר"א, דרשי את הפסוק "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ" - בריבוי ומיעוט וריבוי, שהדין הוא שריבה את הכל ומיעט דבר אחד, לר' יהודה המיעוט הוא מים ומלח ואילו לר' אליעזר מיעט ציר דגים, (דמים ומלח לשיטתו אינם צריכים מיעוט כיון שאינם אוכל - ריטב"א).

[8] דדרשי את הפסוק הנ"ל בכלל ופרט וכלל, ובעינן כעין הפרט שיהיה ולד ולדות הארץ ואילו הדגים נבראו מן המים. [ולפי המסקנא לקמן (בדף כח.) גם למאן דבעי פרי מפרי וגידולי קרקע, ממעט דגים - שאינם חשובים גידולי קרקע].

עוד חומר לימוד על הדף