[1] הבוסתן לא הוקף לדירה, וכיון שכן לא יכלו לטלטל בתוכו ולהביא את צרכי מאכלם אל תחת האילן שרצו לאכול שם, וכדי להתיר את כל הבוסתן בטלטול עשה רב הונא בר חיננא בתוך הבוסתן (לא סביב האילן) ד' מחיצות כמין חדר כדי להניח שם בלילה המאכל, ועי"ז יוכלו לטלטל בכל הפרדס, משום שיש בו שומירה ובית דירה. אחר שעשה זאת רב הונא, בא רבא ועקר את הקנים, ומשום שסבר שלא מועילה תקנה זו, והלכו ר"פ ורב הונא בדר"י תלמידיו והוציאו את הקנים משם כדי שלא יחזור רב הונא ויתקנם.

[2] לפירוש זה רבינא בא לסייע לרבא, שטוב עשה שהוציא את הקנים דלא מועילה התקנה, דמזה שמצינו גבי עיר חדשה - דהיינו שהוקפה חומה ולבסוף ישבה, שלא מועילה חומתה לענין למדוד תחום שבת מהחומה, אלא צריך למדוד דוקא מהבתים (דרק בעיר ישנה - דהיינו שישבה לבסוף הוקפה חומה, אמרינן שימדוד מהחומה), ש"מ שאין החומה חשובה היקף בהוקף ולבסוף ישב, וה"ה כאן כיון שכבר הוקף הבוסתן שלא לשם דירה ורק עתה עשה בו רב הונא מקום דירה, לא מהני.

[3] גם הוא בא לסייע לרבא, דחזינן שכל מחיצה שאינה נעשית לקביעות אלא לצניעותא בעלמא - אינה מחיצה, וכן כאן המחיצת הקנים שעשה רב הונא הם רק ליום ולילה ואינו חשוב דירה.

[4] גם הוא בא לסייע לרבא, דחזינן מדין מחיצה שעשויה רק לשמור שם דברים ולא לגור שם - אינה מועילה, וגם כאן לא עשה רב הונא את המחיצה בשביל לדור שם תמיד ולצאת ולבוא בה.

[5] לפי תשובת הגאונים הציור הוא אחרת, דהיה באמצע הבוסתן אבוורנקא - דהיינו אילן שהיה לו איזה אכסדרה או קובה סביבו (דהיינו שהאילן היה מוקף מחיצות), אולם לא היו יכולים לטלטל לשם דרך הפרדס היות שהפרדס היה קרקף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה. ורצה רב הונא לתקן ע"י שעשה שביל מקנים מהבית של ריש גלותא עד האילן. ובא רבא ושלף את הקנים, משום שסבר שאין צורך לתקנה זו כדי להתיר את הטלטול, דכיון שבנה הראש גלותא את האבוורנקא בתוך פרדסו הרי שעשה את כל הפרדס כחצר לאותה אבוורנקא. ובאו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע והוציאו את הקנים כדי שלא יחזור רב הונא לעשותם, ולא זכרו באותה שעה את הקושיות שהקשו למחר על רבא. [וכעין פירוש זה פירש גם רבינו נתנאל (בתוד"ה ההוא), רק שפירש שרבא רצה להתיר את כל הפרדס ע"י שעשה באחת מרוחותיו מחיצה חדשה של קנים הרחוקה ד' מהמחיצה הישנה, ורבא סבור שלא צריך לתקנה זו].

[6] לפירוש זה רבינא בא להקשות על רבא, דאיך חשב שיועיל בלא ההיתר שעשה רב הונא, הרי כאן הוא כעיר חדשה שהוקפה ולבסוף נבנתה שלא מועילה לה החומה למדוד ממנה, וגם כאן לא מועיל ההיקף להחשב לדירה.

[7] גם רב פפא בא להקשות על רבא, דאיך חשב שיועיל בלא ההיתר שעשה רב הונא, הרי מחיצות האבוורנקא עשויים רק לצניעות ולא לשם מחיצה.

[8] גם זה כנ"ל, דאינם עשוים לדור שם אלא רק לשמור שם את בגדיהם.

[9] אכן לשוכח עצמו, ודאי אסור להוציא מביתו, כי ברגע שמכניס ומוציא מביתו הוא מחזיק בחזרה ברשותו - ובטל הביטול.

[10] ולכן ביתו אסור. דעל כרחך מיירי דלא ביטל להדיא לרשות ביתו, דאם ביטל גם רשות ביתו בפירוש, לכו"ע מהני.

[11] והגם דסומכוס ס"ל דבעינן דבר מאכל דחזי ליה - וכדלהלן גבי תרומה, מ"מ גבי נזיר חשיב חזי ליה, דיכול להשאל על נזירותו, וכמבואר בגמ' לקמן (דף ל:).

[12] כיון דהוא רק ספיקא דרבנן ויכול להכנס בו ע"י ניפוח. והקשו בתוס' (בד"ה ולכהן), דבפסחים משמע שהעמידו חכמים את דבריהם (כגון כאן באיסור כניסה לבית הפרס) אפי' כשהולך לדבר מצוה, אם לא בדבר שאם ימנע מלעשותו יהיה חייב כרת - כגון עושה פסח. ותירצו, דמה שאמר שם "לא העמידו את דבריהם במקום כרת" - הכוונה שאף שהעושה פסח בטומאה חייב כרת, בכל אופן לא העמידו את דבריהם לאסור עליו לעשות פסח, אולם במקום מיתה העמידו דבריהם, דהאוכל תרומה טמאה במיתה, ולכן אסרו עליו לאוכלה גם בטומאה דרבנן. אכן כאן שבטומאת כהן אין כרת - אלא לאו, בזה ודאי שלא העמידו את דבריהם, וכיון שרוב המערבים לדבר מצוה אזלי, לכן התירו לו ללכת בבית הפרס ע"י ניפוח.