[1] דס"ל דאין מטבילין כלי תוך כלי משום חציצה.

[2] דעדיין יש לחשוש לחציצה משום כובד הכלי שנוגע בסל ולא יבואו מים במקום הנגיעה. אולם לרבא שהחשש שמא לא יהיה בפי הכלי פתח של כשפופרת הנוד, זה אין לחשוש בסל וגרגותני כיון שעל כרחך בכולם יש פתח יותר משפופרת הנוד.

[3] דאף שיש חורים ונקבים בכל הסל, לא מהני משום דבעינן שיהיו ארבעים סאה במקום אחד, וראיה לזה דהרי אם באו מים נובעים באיזה מקום ונעשה מקוה - צריך שיהיה במקוה ארבעים סאה במקום אחד, ולא אמרינן שיועיל מה שהקרקע כולה מחוררת חורים דקים עד מקום הנביעה ששם ודאי יש הרבה יותר מארבעים סאה, ומשום דבעינן מ' סאה במקום אחד.

[4] דס"ל דאין מטבילין כלי תוך כלי שמא אין בפי הכלי החיצון פתח כשפופרת הנוד.

[5] ס"ל לב"ש שכיון שמיירי הכא בכלי חרס של עם הארץ שטמא במגעו, ואין כלי טמא חוצץ בפני הטומאה לכן הוא מטמא. אלא מכיון שעם הארץ לא ישמע לנו להטביל אלא דבר שהוא בר טבילה, אבל אוכלין ומשקין וכלי חרס שלא מועילה להם טבילה אלא צריך לאבדם לא ישמע, לכן בזה לא גזרו. והתוס' (בד"ה כלום) פירשו באופן אחר.